חזרה
ככלל, גוף האדם יכול להמשיך ולתפקד בצורה תקינה לאורך שנים גם עם כליה אחת. עם זאת, חשוב לציין גם את הסיכונים שבתרומת כליה. סיכונים אלו עלולים להיות ישירים או עקיפים, בריאותיים או כלכליים. למרות הניסיון רב השנים בתחום, עדיין קשה לצפות את כל ההשלכות של התרומה. להלן יוצגו ההשלכות הידועות. מטרת הפרק איננה להרתיע את התורם ממתן התרומה, אלא לוודא כי הוא מודע לפרטים אלו טרם קבלת ההחלטה לתרום כליה.
א. השלכות טרם התרומה
לעתים, סדרת הבדיקות והאבחונים עלולה לגרום להיעדרות מעבודה, מלימודים וכן הלאה, למרות המאמץ לרכז אותה ליום או ליומיים.
על המועמדים לתרומה לדעת כי במהלך ההערכה עלולות להתגלות בעיות רפואיות שלא היו ידועות קודם. הרופא המטפל או הצוות האחראי לאבחון ידאגו לעדכן את התורם בממצאים. בכמה מקרים אכן התגלו אצל המועמדים לתרום איבר ממצאים שונים שהובאו לידיעתם, וכך היה אפשר לטפל בהם. לא כל ממצא מונע תרומה. ממצאים שונים מחייבים בירור נוסף, אך עם זאת, לעתים ממצאים מסוימים ימנעו את אפשרות מתן התרומה. הבדיקות עצמן כרוכות לעתים באי-נוחות או באי-נעימות.
ב. סיכונים וסיבוכים בניתוח התרומה
בדומה לכל ניתוח, ייתכנו סיבוכים שמופיעים לאחר הניתוח. מנתונים המתפרסמים בספרות המקצועית מתברר כי 30-10 אחוז מתורמי הכליות עלולים לפתח סיבוכים כלשהם לאחר הניתוח. רוב הסיבוכים קלים ואינם מותירים פגם או נכות קבועה. במקרים נדירים יש צורך בניתוח או בהתערבות אחרת.
התמותה מההרדמה בניתוח היא כ-3,000:1, בדומה לכל ניתוח אחר. מנותחים שמהם נלקחת כליה נמצאים בסיכון לסיבוכים שלאחר הניתוח כמו בכל ניתוח דומה שנעשה בהרדמה מלאה, כגון דלקת ריאות, תסחיפים ריאתיים ודימום. אך מאחר שמדובר באדם בריא סיבוכים אלו נדירים.
ג. השלכות וסיכונים רפואיים לאחר תרומת כליה
אצל רוב האנשים העוברים כריתת כליה חלה בהדרגה עלייה בתפקודי הכליה הנותרת כפיצוי על אובדן התפקוד של הכליה שנתרמה. הכליה תגדל מעט ותגיע לתפקוד של כ- 70%- 80% מתפקוד שתי הכליות יחד מלפני התרומה. נטילת כליה מאדם בריא אינה משפיעה בדרך כלל על תוחלת החיים.
מאמרים שהופיעו בשנים האחרונות ומתייחסים למחקרים שבהם בדקו תורמי כליה, נמצאה עליה קלה בסיכון לאי ספיקת כליות בטווח הארוך של 20 שנה ויותר. הסיבות לכך הן בעיקר מחלת כליה שלא התגלתה בזמן התרומה כתוצאה מסוכרת או מהשמנת יתר, מחלת כליה משפחתית או מחלת כליה אחרת. זו אחת הסיבות שבשלה נעשות בדיקות הכנה מקיפות לבדיקת מצבו הבריאותי של התורם כדי להקטין את הסיכון למינימום האפשרי. אך יש לזכור שבמקרה שהכליה היחידה תיפגע (נניח בשל חבלה ישירה חמורה, אבנים או גידול), לא תהיה לתורם כליה נוספת לפצות על אובדן זה. במקרים אלו התורם יזדקק לדיאליזה או להשתלת כליה.
בנוסף, לעתים קיימת עלייה קלה בלחץ הדם או בהפרשת חלבון בשתן. שכיחות תופעות אלו גבוהה מעט ביחס לשכיחותן באוכלוסייה הכללית (כלומר, אצל בעלי שתי כליות), ולכן המעקב הרפואי חשוב.
לאחר תרומת כליה אין פגיעה בפוריות אצל נשים או גברים, אך הסיכון לסיבוכי היריון לאחר תרומת כליה הוא מעט גבוה יותר. תורמת כליה בגיל הפוריות צריכה להביא בחשבון סיכון זה. כלל הרופאים ממליצים לתורמות אלטרואיסטיות המבקשות לתרום כליה, לעשות זאת לאחר שסיימו עם הלידות.
חשוב לדעת שלעתים, חרף ההכנה הקפדנית לניתוח ההשתלה, עדיין קיים הסיכון, אמנם בשיעורים נמוכים, שהכליה לא תיקלט בגוף המושתל, ואף ייתכנו מצבים נדירים שבהם המושתל לא ישרוד את התהליך. במקרים אלו על התורמים להבין כי עשו ככל הניתן לעזור, וכי ההקרבה לא הייתה לשווא למרות התוצאה הבלתי צפויה.
ד. השלכות כלכליות ואחרות
מרבית התורמים נאלצים להיעדר מהעבודה כחודש ימים, אך יש להביא בחשבון חודש עד שלושה חודשים עד לחזרה לתפקוד מלא (בהתאם לסוג הפעילות).
זכויות תורמים מן החי בביטוח הלאומי:
- 1.פרק ט' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב) התשנ"ה – 1995, (להלן: "החוק"), קובע כי הזכאות לגמלת נכות כללית תיבחן על פי הנכות הרפואית הנקבעת למבוטח יחד עם בחינת כושרו להשתכר. הדרישה היא, שהנכות גרמה לצמצום בכושר ההשתכרות של המבוטח, היינו, הזכאות לגמלה נקבעת בשקלול של שני המרכיבים הנ"ל, זאת במקביל למבחן הכנסות לפיו האדם אמור להשתכר.
- 2.יש להבהיר בעניין זה, כי כל קביעה הנוגעת לשיעור נכות רפואית נעשית בידי גורם מוסמך הקובע בהתאם להוראות החוק (רופא מוסמך או ועדה רפואית לעררים). כמו כן, יש להדגיש, כי עצם קביעת הנכות הרפואית אינה מזכה בהכרח בזכאות לקצבת נכות כללית.
- 3.קביעת שיעורי הנכות הרפואית לעניין תרומת כליה קבועות בתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן: "התקנות").
א. תקנה 22 (4) (א) לתקנות, קובעת, כי תורם מן החי שעבר ניתוח של כליה אחת, ללא הפרעות בפעולת הכליה השנייה, תקבע לו נכות רפואית בשיעור 30%. במקרה זה, לא יהיה זכאי התורם לגמלת נכות כללית כלל, וזאת מן הטעם שלא עבר את הסף המזכה לגמלה בהתאם לחוק.
ב. תקנה 22 (4) (ב) לתקנות, קובעת, כי תורם מן החי שעבר ניתוח כליה אחת, כאשר ישנן הפרעות קלות בפעולת הכליה השנייה – תקבע לו נכות רפואית בשיעור של 60%. במקרה זה, תיבחן נכותו של התורם בשקלול בחינת כושר השתכרותו.
ג. תקנה 22 (4) (ג) לתקנות, קובעת, כי תורם מן החי שתרם כליה אחת כשישנן הפרעות בפעולות מערכות הדם והלב, תקבע לו נכות רפואית של 100%. גם במקרה זה, יש לציין כי תיבחן נכותו של התורם ולאחר מכן ייבחן גם כושר ההשתכרות.
ד. יש לציין בעניין זה, כי קביעת הנכות בהתאם לתקנות היא בתנאי שלא קיימות לתורם בעיות רפואיות אחרות שבגינן ניתן לקבוע נכות רפואית נוספת, אשר בשקלולן יחד, ייתכן ויעבור את סף הנכות הרפואית כנדרש בחוק.
חשוב לדעת!
גיוס: לאחר התרומה יורד הפרופיל הצבאי ל-64 לצמיתות.
חשוב שהמשרתים בחיל קרבי יקחו זאת בחשבון
בעת ההחלטה על התרומה