חזרה
רקע
ההתפתחויות הביו-רפואיות הביאו ליצירת קבוצה חדשה של מטופלים שמותם מאובחן על ידי קביעת מות המוח ולא על ידי הפסקת פעולת הלב ומערכת כלי הדם, כפי שהיה מקובל בעבר. אבחון מוות מוחי נקבע רק במסגרת בית חולים, בשל מצבו של המטופל באותה עת: מחוסר הכרה מונשם עם נזק מוחי בלתי הפיך, ובשל הצורך בביצוע מבחנים קליניים שניתן לעשותם רק בבית חולים על פי נוהל קפדני ובאמצעות שני רופאים מומחים.
ניתן לקבוע מות המוח שנגרם לרוב בנסיבות כמו תאונה, או דימום מוחי או חוסר אספקת חמצן למוח וכד', באמצעות קריטריונים נוירולוגים ובדיקה מכשירנית, ובאותה עת להמשיך בהזרמת דם וחמצן לאיברים באמצעים מלאכותיים.
מצב זה יכול להמשך מספר שעות ובהן ניתן לפנות לבני משפחתם של הנפטרים לתרום מאיבריהם. ניתן כיום לאבחן מוות בשני אופנים, שיש להם השלכות לגבי סוג תרומת האיברים:
א. לאחר אבחון המסתמך על הפסקת פעולת המוח - במצב זה מתאפשרת תרומת איברים כמו לב, ראות, כבד וכליות.
ב. לאחר אבחון המסתמך על הפסקת מות הלב - במצב זה מתאפשרת תרומת רקמות כמו קרניות עור, מסתמי לב ועוד.
הגדרת מות המוח
מות המוח מוגדר כאיבוד כל תפקודי המוח באופן בלתי הפיך, הן תפקודי גזע המוח והן תפקודי המוח כולו.
אדם במצב של מוות מוחי מחובר למכשיר הנשמה ולאביזרי ניטור באמצעותם מתקבלים נתונים על קצב פעימות הלב, ערכי הדופק ולחץ הדם. צבע העור וטמפרטורת הגוף של אדם במצב של מוות מוחי דומים לאלה של אדם חולה, מחוסר הכרה או ישן. מצב זה, בו הטיפול הנשמתי והתרופות מחזיקים באופן מלאכותי את איברי הגוף חיים, יכול להימשך בממוצע כ-48 שעות. לאחר מכן מערכות הגוף קורסות ומופיע דום לב, מצב בו כבר לא ניתן לקחת איברים להשתלה (פרט לכליות אותן ניתן להציל עד כ-40 דקות מרגע דום הלב). בני משפחה העומדים ליד מיטת יקירם אינם יכולים להבחין בשינוי חיצוני במצבו - 'לפני' קביעת מות המוח ו'לאחר' קביעת מות המוח.
קביעת מות המוח
במהלך שנות ה-70 וה-80 אומצו קריטריונים ונהלים לקביעת מות המוח במספר רב של מדינות. בחלק מהן כמו בישראל עוגנו קריטריונים אלה בחוק ובאחרות, בתקנות המשרד הממשלתי האחראי לבריאות הציבור.
ב-1968 נכתב מסמך ראשון של מנכ"ל משרד הבריאות בישראל אל מנהלי בתי-חולים, רופאים כירורגים ורופאים ביחידות השתלה, האומר כי בכל מקרה של תרומה יש לנהוג לפי הכללים, העקרונות והקריטריונים שנידונו ונקבעו בזירה הבינלאומית.
הליך קביעת מות המוח בישראל מתבסס על בדיקה מכשירנית המעידה על העדר פעילות מוחית ואבחנה קלינית הנעשית בקפדנות ולפי קריטריונים מדויקים, על ידי שני רופאים מומחים במקצועם ואשר עברו הכשרה ייעודית לכך. ההנחיות הדקדקניות לקביעת המוות מעוגנות בחוק ההשתלות ומפורטות בחוזר מנכ"ל משרד הבריאות, המחייב את כל הרופאים.
ב-1986 הוציאה הרבנות הראשית פסק הלכה, הקובע כי מוות מוחי הוא מוות. הקושי של אנשי הרבנות איננו בהכרה במות המוח- כמוות לכל דבר, אלא בתהליך – כיצד ועל סמך אילו מבחנים ניתן לקבוע את המוות. במשך השנים יצאו קבוצות רבנים אשר תומכים בתרומת איברים לאחר קביעת מות המוח וקבוצות אחרות של רבנים שהצהירו כי יתרמו איברים רק אם קביעת המוות תעשה על פי דרישות הרבנות (כמו למשל, נוכחות רב בועדת הרופאים הקובעת את מות המוח וכד').
בחודש מרץ 2008 אושר בכנסת חוק "מוות מוחי נשימתי התשס"ח –2008", המנסה לגשר על המחלוקות בין הרופאים לבין נציגי הרבנות הראשית באשר להליך קביעת המוות המוחי.
ביהדות ישנם זרמים רבים ודעות רבות. הצלת חיים היא ערך עליון ביהדות. לגבי תרומת איברים, אם נקבע מצב של מוות מוחי על פי כללי הרפואה המקובלים כיום, יש מצווה להסכים לתרומת איברים מנפטר כזה, כדי להציל חיים (תרומת איברים לפי ההלכה). הדילמה בשאלת ניתוח המת איננה רלוונטית כאשר מדובר במצב של פיקוח נפש והצלת נפשות.
עקרונות חוק מוות מוחי נשימתי, התשס"ח 2008
מועד המוות של אדם
הוא מועד קביעת המוות המוחי
תהליך קביעת מועד המוות המוחי
- כאשר מתעורר חשש למוות מוחי בבית החולים, יעדכן הרופא את בני משפחתו של המטופל בדבר החשד.
- רופא המחלקה ידווח למנהל בית החולים או ממלא מקומו על מנת לזמן ועדת מומחים.
- רופא המחלקה ידאג לתאום בדיקה מכשירנית שתוכיח העדר פעילות מוחית.
- יוזמנו שני רופאים מומחים שעברו מבחני הסמכה לקביעת המוות המוחי נשימתי.
- הרופאים יבצעו מבחנים קליניים המוגדרים בחוזר המנכ"ל, ויתעדו זאת על גבי טפסים מיוחדים.
- לאחר קביעת המוות יודיע הרופא למשפחה על מותו של האדם.
- תוצע למשפחה ההזדמנות להציל חיים באמצעות תרומת איברים.
- המשפחה תוכל לקבל לידיה את דוח קביעת המוות על מנת להתייעץ עם אנשי דת ואחרים.
- באם המשפחה תחליט שלא לתרום אבירם, יופסק הטיפול בנפטר. משפחה שתרצה בכך תוכל לבקש להמשיך את ההנשמה –בלבד.
קביעת מועד המוות המוחי - בקרה
- החוק קבע שתוקם ועדת הסמכה ומעקב רפואית-ציבורית, שחבריה הם רופאים, רבנים, נציגים מתחום האתיקה והפילוסופיה, ובן עדה דתית מוכרת בישראל שאינו יהודי.
- תפקידי הועדה לקבוע את תכני ההכשרה של הרופאים שקובעים מוות מוחי נשימתי, וכן לבצע בקרה על פעולתם.
- טפסי קביעת המוות המוחי נשימתי, מועברים לחברי הועדה המבצעים ביקורת על דרך קביעת המוות המוחי נשימתי.