חזרה
השתלת כליה מעניקה לחולה איכות חיים הדומה לזו של אדם בריא ומאריכה את תוחלת חייו. חולה, שהיה במצב אי ספיקת כליות סופנית, משתחרר מהצורך בטיפולי דיאליזה, ההגבלה על השתייה מוסרת ואפשר לשתות ולשתות. בד בבד חל שיפור במחלות העצם, בתפקוד המיני, ובמצב האנמיה.
השתלת כליה היא השתלת האיבר הראשונה שנעשתה בעולם ואף השכיחה ביותר. השתלות הכליה הראשונות החלו בראשית שנות ה-50, ומאז ראשית שנות ה-80 הוכנסו לשימוש תכשירים מתקדמים למניעת דחייה שהביאו להארכת חיי הכליות המושתלות עד 20 שנה ויותר.
מאז ההשתלה הראשונה בישראל בשנת 1964 בוצעו בארץ מאות השתלות כליה, הן מתורמים חיים והן מתורמים נפטרים. המרכז הלאומי להשתלות מרכז את כלל ההשתלות.
כיצד נרשמים להשתלת כליה?
כל אדם המטופל בדיאליזה יכול להירשם להשתלת כליה, ובתנאי שעמד בקריטריונים הרפואיים ואושר על ידי הנפרולוג המטפל והרופא המשתיל.
המרכז הלאומי להשתלות מנהל את מאגר הממתינים הארצי, תוך ביצוע עדכונים שוטפים, של מטופלים שהושתלו או הושהו בשל בירור רפואי וכיו"ב.
הניתוח להשתלת הכליה
הניתוח מתבצע בהרדמה כללית ונמשך שעות אחדות. משך האשפוז הממוצע הוא שבועיים, אך תלוי בהרגשת המושתל ובתפקוד השתל.
ממועד השתלה על המטופל ליטול תרופות נוגדות דחייה באופן יומיומי לכל אורך חיי הכליה המושתלת. כמו כן עליו להיות במעקב רפואי הכולל גם בדיקות של רמת התרופות בדם.
תרומת כליה מנפטר
התרומה תילקח תמיד לאחר קביעת מוות, מוחי או לבבי, שנקבע לפי נהלים ארציים קפדניים, ולאחר שמשפחת הנפטר אישרה את התרומה.
הניתוח לנטילת הכליות אורך שעות אחדות, ולאחר הוצאתן הן נשמרות בצידנית קרח, עד שתתקבלנה תשובות המעבדה באשר להתאמת הכליות ויעודן למטופלים ספציפיים. הכליה היא איבר רגיש מבחינה אימונולוגית, וההתאמה בין התורם לנתרם היא חשובה ונמשכת שעות אחדות.
תרומת כליות מתורם לאחר דום לב (DCD)
תרומת כליות זו מתקבלת מתורמים שנפטרו לאחר דום לב, בבית-החולים ולאחר שמאמצי ההחייאה לא צלחו.
שיטה זו לנטילת כליות הייתה מקובלת בעבר, וחודשה בשנים האחרונות במדינות מערביות רבות, במטרה להגדיל את מספר ההשתלות. אמצעים טכנולוגים חדישים מאפשרים שדרוג של השיטה ושימור טוב יותר של הכליות עד השתלתן.
תרומת הכליות תילקח מהתורם הנפטר רק לאחר הסכמת בני משפחתו, כמקובל בארץ לגבי כל תרומת איברים או רקמות מנפטרים.