קטע מיומנו של דימה, שעבר השתלת לב ביוני 2013 וזכה לחיים חדשים:
"אומרים שאמא מוכנה לעשות הכל כדי להגן על הגוזלים שלה. אמא שלי, שהייתה מפקדת בתחנת משטרה באוקראינה, הייתה מוכנה לעזוב הכל, לעלות איתנו לארץ ולעבוד בניקיונות, כדי שאחותי שחלתה במחלה קשה תקבל את הטיפול הרפואי הכי טוב שיש כאן בישראל.
למרות הטיפול המסור המצב של אחותי הדרדר, ואמא החליטה שחוזרים לאוקראינה. בשנת 2003 אשפזו את אחותי בבית חולים, ויום למחרת היא כבר לא הייתה בין החיים. ליבה של אמא שלי נשבר. תוך כמה שנים היא חלתה והלכה לעולמה.
3 ימים אחרי שאמא שלי נפטרה, חטפתי דלקת גרון קשה וקרסתי. לא יכולתי לאכול או לשתות. אשפזו אותי בטיפול נמרץ ואחד הרופאים שביקר אותי אמר לי "דימה, אתה חייב לצאת מפה. אתה במצב קריטי, לא תשרוד כאן עוד הרבה זמן". קניתי כרטיס טיסה וחזרתי לישראל.
רק אחרי שהתאשפזתי כאן בארץ, הבנתי שאני בעצם סובל מאי ספיקת לב חמורה. הצליחו לייצב את המצב שלי, וכדי להתפרנס עבדתי למחייתי בשתי עבודות. בשלב כלשהו המצב החמיר. היה לי חום גבוה, ולא יכולתי לקום מהמיטה. זה היה בתקופת מבצע בצוק איתן, שהיו אזעקות ונפילות של טילים. הייתי עד כדי כך חלש, שגם כאשר הבית כולו רעד בעקבות פגיעה ישירה של טיל מספר רחובות ממני, פשוט לא יכולתי לזוז.
יום למחרת התעוררתי והבנתי שאני חייב להזמין אמבולנס, כי בפעם הבאה שאעצום עיניים לא בטוח שאתעורר. אשפזו אותי בבית חולים במצב קשה. נכנסתי לתור להשתלה והתפללתי.
לאורך כל התקופה הזו הייתי לבד. בלי אמא ובלי אחות שהלכו לעולמן וגם בלי אבא שעזב את הארץ. אבל הרווחתי חברים חדשים שהכרתי בעבודה, חברים שבאו לבקר בבית החולים, ואפילו הביאו סירים של אוכל שהכינו האימהות שלהם. עד היום, אני פונה אליהם בכל דבר שאני צריך ולהיפך.
לאורך הדרך לא הפסקתי לפגוש אנשים טובים. באחת הפעמים, כשהמצב הבריאותי עוד אפשר והייתי עולה לשיקום, אחת העובדות בביה"ח ראתה אותי עושה הליכות עם כפכפים. יום למחרת התעוררתי וחיכו לי מול העיניים נעלי ספורט חדשים, עם מספר טלפון והודעה מהבחור שקנה לי אותם לבקשת העובדת: "באהבה, תהיה בריא". הסתכלתי על הנעליים ולא הפסקתי לבכות.
ההמתנה ללב הייתה מורטת עצבים. כל פעם ששמעתי מסוק נוחת במנחת הסמוך, השערות שלי סמרו. אולי הגיע הלב שלי? יום אחד הרופאה נכנסה לחדר, נגעה לי ברגל ואמרה: "נו דימה, אתה רוצה לב חדש"? חייכתי ואמרתי לה שאני מעדיף שכן... "אז עוד 5 שעות אתה יורד להשתלה". כל-כך התרגשתי!
תוך חצי שעה כל החברים הגיעו לבית החולים והקיפו את המיטה שלי. הייתי כל-כך חלש, שבשלב כלשהו נרדמתי. התעוררתי רק כשהמיטה קיבלה מכה מהדלת, בדרך לניתוח.
כך ביוני 2013 זכיתי ללב חדש.
ואז החיים שלי התחילו מחדש. מצאו עבורי דירת עמידר בחולון, ותקופה קצרה לאחר מכן הכרתי את האישה של חיי. הכרנו באתר הכרויות וכבר אחרי הדייט הראשון שלנו, הבנתי שזאת האישה שאני רוצה לחלוק איתה את חיי. תוך זמן קצר עברנו לגור ביחד, ובסוף 2014 נולדה לנו בת מקסימה.
ממצב שבו איבדתי כמעט את כל המשפחה ואת כל מה שהיה לי, הקמתי משפחה והרווחתי הכל מחדש: בת זוג וילדה מדהימות, חברים לכל החיים וקורת גג. מאז שקיבלתי כל-כך הרבה, אני מנסה בכל הזדמנות לעזור ולתת חזרה.
היום אני מרגיש מצוין. הילדה שלי בת 7, אני עובד כמנהל אזור ואני מרגיש שיש לי הכל בחיים – עבודה, דירה, משפחה, חברים וכמובן בריאות טובה. כל זה לא היה קורה בלי אישה אצילה, שהחליטה לתרום את איברי בעלה שנפטר. המפגשים איתה היו ממש מרגשים. הלב של בעלה העניק לי חיים חדשים, ואפשר לי לראות כמה טוב יש בעולם הזה".
