סיפורו של עידן בוצר

הגלישה עיצבה את אישיותו של עידן, סייעה לו להשתלב במסגרת הלימודית ולאחר מכן לפתח קריירה ולהגיע להישגים. אך לא פחות מגלישה הייתה חשובה לו המשפחה. אני זוכרת שבדרך חזרה מטיול שנתי עם התלמידים שלי, הוא התקשר ושאל איזו מתנה לקנות לבתי שחגגה שנתיים. אמרתי לו שכבר דאגנו לזה, וקבענו להתראות בסוף השבוע בתל אביב. השיחה איתו מאוד ריגשה אותי.

יומיים לאחר מכן הלכנו לחגוג את יום ההולדת בגן. הוא התקשר לפני שיצאנו ואיחל מזל טוב. חגגנו בגן, הלכתי לעבודה וגם אחרי שחזרתי – הייתי ממש ב"היי". כולם היו בהתלהבות גדולה, כולל אמא ואבא שלי להם זו הייתה נכדה ראשונה.

באותו יום בשעה 17:00 קיבלתי טלפון מאבא שלי. "איפה את", הוא שאל, וביקש שאשב. "עידן עשה תאונת אופנוע והוא בבית חולים". הבנתי שהמצב חמור. כשהגעתי למחלקת טיפול נמרץ, ראיתי המון אנשים, משפחה וחברים. אמרו לי שעידן בניתוח. ניסו לייצב את מצבו, ללא הועיל. ביום חמישי, ה- 23.3.2017. בישרו לנו שזה נגמר, שעידן איננו. נכנסתי לחדרו מספר פעמים ונפרדתי ממנו, בכל פעם קצת.

עידן היה חתום על כרטיס אדי, ולכן היה ברור לנו שנתרום את איבריו. אין אפשרות אחרת, זה פשוט הדבר הכי הגיוני לעשות. וכך היה. איבריו של עידן סייעו להציל חיים. אמא שלי פגשה את אחד המושתלים, בחור בשנות ה- 20 לחייו ואת אמו, במפגש שהיה מאוד מרגש.

ההורים שלי מאוד כואבים את לכתו של עידן, אך התרומה מסבה להם גאווה רבה. בנשימה אחת הם אומרים שעידן נהרג – ותרמנו את האיברים שלו. זה ממש הולך ביחד, כמו ליטוף עדין או נחמה, העובדה שעידן הציל חיים וממשיך לחיות בגופם של אחרים.

לעידן היה לב ענק. כבר בגיל צעיר הוא היה מגונן על ילדים חלשים, ובבגרותו אסף בגדים ומצרכים עבור אוכלוסייה מוחלשת שהכיר במסגרת עבודתו כמנהל אזור בפרויקט פינוי בינוי. הוא אפילו תרם גלשנים ובגדי גלישה לנוער בסיכון שפגש בים, ולכן זה היה רק טבעי שעידן, שהיה חתום על כרטיס אדי ותרם כל חייו, ימשיך להעניק גם אחרי לכתו.

שני בוצר,
אחותו של עידן.