סיפורו המרגש של אייל להב

חשבתי שניתן לשדר "עסקים כרגיל", אבל הגוף שלי חשב אחרת. יום אחד חזרתי מהעבודה, נכנסתי הביתה – והדבר הבא שאני זוכר הוא שהתעוררתי בבית החולים. הגוף שלי היה בקריסת מערכות. בישרו לי שאני סובל מאי ספיקת כליות, ושעלי להתחיל בטיפולי דיאליזה. נכנסתי לרשימת ההמתנה להשתלת כליה ולבלב. לא האמנתי שזה קורה לי, חשבתי שזה הסוף.

אחרי כל טיפול דיאליזה הרגשתי כמו סמרטוט. כשחזרתי ביום שני מעוד טיפול, הלכתי לנמנם. זמן קצר לאחר מכן אשתי נכנסה לחדר והעירה אותי: "תקום עכשיו, מצאו לך תורם"!! הייתי כולי מרוגש ומפוחד.

הגענו במהירות לבית החולים, שם החלו בהכנות. הסברתי לילדי על ההשתלה והניתוח, ואז הם שאלו: "אבא, מה נעשה אם תמות"? התקשיתי לעצור את הדמעות. "אני אוהב אתכם ותמיד אהיה אתכם" אמרתי, וקיוויתי שאעבור את ההשתלה בשלום.
ביום שלישי פעמיים כי טוב, ה- 30.10.2018 בשעה 6:00 בבוקר נכנסתי להשתלה, ועברתי אותה בשלום. שנה חלפה מאז, ואני שומר על עצמי כמו שלא שמרתי לפני. אין לי סוכרת, ויותר אני לא צריך להזריק אינסולין! ו... מי יודע, אולי אם הייתי מתנהל אחרת, לא הייתי מגיע למצב הזה. מה שחשוב הוא שקיבלתי צ'אנס נוסף, וזכיתי לחיות בחיק משפחתי – עם אשתי שנלחמת עבורי כמו לביאה ועם 3 ילדיי המקסימים. הגוף אמנם מזדקן, אבל בנפשי אני מרגיש כמו בן 17 – רעב לחיים, ורוצה להמשיך לטרוף אותם.

לפני מספר שבועות סגרתי מעגל, ונפגשתי עם הורי התורמת. חלמתי על המפגש הזה מהרגע שפקחתי עיניים אחרי ההשתלה. היה קשה לנו לדבר מרוב התרגשות, אין לי מילים להודות להם על המעשה האצילי שעשו בשעתם הקשה ביותר.