הסיפור שלי : ניני כפיר
"כל עולמי סבב סביב הבן המיוחד שלי.
העולם הזה רעד כשהכבד שלי הפסיק לתפקד".
את דפנה הכרתי כשהלכתי לבקר חבר בקיבוץ רביבים. החיבור היה מידי, ותוך זמן קצר הפכנו לזוג. רצינו להביא ילדים לעולם, אך הקשיים שבדרך הובילו אותנו לאימוץ: בהתחלה אימצנו את חן, וכעבור 4 שנים גם את גילי.
כבר לאחר מספר חודשים, הבנו שמשהו לא בסדר. אחרי סדרת בדיקות, אמרו לנו שחן המתוק שחבקנו בזרועותינו אובחן כאוטיסט. שהוא יהיה בתפקוד נמוך, לא יוכל ללכת, לא ידבר ולא יוכל ללמוד. 18 שנה אחרי, וחן שלנו התעלה על כל התחזיות. הוא קורא ספרים, לומד, מפעיל מחשב וטאבלט, ממש כמו שאר בני גילו.
זה לא קרה מעצמו. היינו צריכים לעבור מסע מפרך, לקחת אותו לטיפולים ולהיות כל הזמן עם היד על הדופק. כל עולמנו סבב סביבו. אך לפי שנה, בבת אחת העולם הזה השתנה. במסגרת בדיקות תקופתיות בישר לי רופא המשפחה שתפקודי הכבד צנחו, וצריך לחשוב על השתלה. לפני שני עשורים אובחנתי עם כבד שומני, המחלה לא הייתה פעילה ובבת אחת הכל התפרץ. תקופה קצרה לאחר השיחה עם רופא המשפחה, קיבלתי בשורה נוספת: התגלה סרטן בכבד.
לא נתתי לעצמי לשקוע. הבנתי שזה המצב – ואני צריך לעשות הכל כדי לצאת ממנו, למען אשתי ולמען ילדיי. ימים בודדים לאחר האבחון כבר החלו הטיפולים. הסרטן התגלה בתקופת הקורונה, ולכן את הטיפולים יכולתי לעבור רק בליווי אשתי, ללא ביקורים של המשפחה הקרובה. הטיפולים בוצעו בבי"ח בילינסון, מה שהצריך נסיעה ארוכה לכל טיפול מביתי שבאזור הדרום – ובחזרה.
אבל זה לא מה שישבור אותנו... הטיפולים עזרו, ויומיים אחרי שהסרטן נסוג, קיבלתי שיחה ממתאמת ההשתלות. "נמצא כבד, תגיע מיד". אמרתי שייקח לי שעתיים בערך להגיע מהדרום, ובסוף הוחלט להעניק את הכבד לאדם אחר.
התאכזבתי, אבל ידעתי שאני בראש התור להשתלה וקיוויתי שהטלפון הבא לא יאחר להגיע. זה אכן מה שקרה. עברו מספר ימים, וקיבלתי טלפון נוסף ממתאמת ההשתלות. הפעם אפשרו לי שש שעות להגיע. עשיתי את כל הדרך מהדרום לביה"ח בלינסון ביחד עם אשתי.
בליל שישי ה- 15.5 הורידו אותי לניתוח, שנמשך עד למחרת בצהריים. ההתאוששות הייתה מהירה: יומיים בטיפול נמרץ ועוד שבוע בבית החולים – והביתה. מאז ועד היום, מצבי הבריאותי הולך ומשתפר. קיבלתי פרספקטיבה חדשה לחיים, למדתי להעריך את הדברים הקטנים והגדולים, ואני נהנה מכל רגע במחיצת בני משפחתי.
אני מודה למשפחת התורם שהחלטתה אצילת הנפש העניקה לי הזדמנות שנייה, ואפשרה לי לראות את ילדיי גדלים וממשיכים להסב לנו נחת.
ניני כפיר.