"בשנה שחלפה נולדתי מחדש. זו שנה שקיבלתי בה מתנה, שנה שהייתה מבורכת עבורי, שחזרתי בה לחיים", מספר רוברט (רובי) גל, 49, מפתח תקווה, שעבר בדצמבר האחרון השתלת ריאות. כיום הוא נמצא בתהליכי החלמה. "לפני 12 שנים התגלתה אצלי מחלת ריאות חסימתית (COPD)", הוא מספר.
"הייתי בדרך לאמא שלי ופתאום באמצע הדרך נפלתי ולא הצלחתי לנשום. עשיתי בדיקות בבית חולים וגילו את המחלה. המצב שלי התחיל להחמיר. בהתחלה התנהלתי ללא חמצן, אחר כך נתנו לי חמצן שהייתי צריך להיות איתו בלילה, ואחרי זה כבר הייתי צריך להיות עם חמצן גם ביום. שנה לפני שהשתילו לי את הריאות, מערכות הנשימה שלי קרסו לגמרי".
מה זה אומר בפועל?
"במשך שנה שלמה הייתי במצב של שכיבה במיטה רוב היום. העברתי 20 שעות ביממה במיטה, לא יכולתי ללכת אפילו עשרה צעדים. הייתי באופן קבוע עם משקפי חמצן שסיפקו חמישה ליטרים חמצן לשעה, ומעליהם מסיכה שגם מספקת חמצן: עשרה ליטרים חמצן בשעה. כל שעה הייתי מקבל 15 ליטרים חמצן. כל יומיים באו להחליף לי את בלוני החמצן".
איך העברת את שנת ההמתנה עד להשתלה?
"היו לי שני חברים שאחד היה עושה לי קניות, והשני ניקה את הבית ובישל לי ארוחות. אמא שלי גרה לידי וגם הייתה מטפלת בי. מנטלית, זה היה מאוד קשה. הייתי צועק על כולם, היו מצבי רוח קיצוניים, ירדתי עשרה קילו בתוך כמה חודשים. הרופאים אמרו שהפתרון הוא רק השתלת ריאות. הייתי ממש על הקשקש, אולי לא הייתי מחזיק מעמד עוד כמה חודשים אם לא היו עושים את ההשתלה. כל הזמן אמרתי לעצמי: 'מה יהיה איתי?'.
חיכיתי שתגיע שיחת הטלפון". את ההודעה כי יש משפחה שמוכנה לתרום איברים ולהציל חיים קיבל פרופ' מרדכי קרמר, מנהל מערך הריאות בבית החולים בילינסון, מד"ר תמר אשכנזי, מנהלת המרכז הלאומי להשתלת איברים. ד"ר קרמר התקשר לגל כדי לבשר לו את הבשורה."ב־22 בדצמבר 2019 הדלקנו נר ראשון של חנוכה וירדנו להשתלה", מספר גל.
"בתאריך הזה נולדתי מחדש. הריאות היו של אישה, שאני לא יודע אפילו ממה היא נפטרה. היום אני כמו חדש. אני מתאמן, עושה ספורט. בגלל הקורונה אני כמעט לא יוצא מהבית, אבל אני כבר רגיל לזה. הרי שנה שלמה בכלל לא יצאתי מהבית".
