כאשר ישבתי שעות בבית החולים לצד סבתא שלי וראיתי איך החיים נשאבים ממנה החוצה, כאשר זכיתי להחזיק לה את היד שהלכה והפכה קרה, פתאום זה היכה בי. לקחת איתנו את האיברים שלנו שירקבו באדמה זה פשע כנגד האנושות! במיוחד כאשר מנגד עומדת היכולת והזכות להצלת חיים.
סבתא שלי הייתה אישה מאוד חולה ז"ל ואתם בטח שואלים את עצמכם מה כבר היה לה לתת? סבתא שלי המדהימה תרמה את הקרניות שלה, ומושתלי שהמתינו להשתלת קרניות יזכו לראות בזכות הקרניות שתרמה להם.
מגיל 18 אני מתלבטת בשאלה האם לחתום על כרטיס אדי. היום אני כבר בת 25. מצד אחד גדלתי על ערכי נתינה עד בלי די ואהבת חינם, ומהצד השני המחשבה על כל נושא המוות והסוף קשה לנו, ואנו רוצים לשמור על עצמנו ולהגן על גופנו.
הקרניות של סבתא שלי הושתלו ב-3/11/2020 והחזירו מאור עיניים במקום שהיו נטמנות באדמה יחד איתה. ואני התעוררתי באותו הבוקר ואמרתי תודה לבורא עולם שנתן לי את הזכות לגדול 25 לצד סבתא ואישה שהיא דוגמה ומופת! ואחרי שנים של לבטים חתמתי באותו בוקר על כרטיס אדי בעצמי. אני שהתלבטתי שנים בטח שלא מטיפה לאף אחד מה לעשות.
אומרים שתמונה שווה אלף מילים, אז הנה בחרתי למען מטרה נעלה לשתף תמונה שלנו, מתוך הקבוצה המשפחתית הפרטית שלנו שנקראת 'רק משפחה'. מדובר בתמונה שמשקפת רגע כה אינטימי בו אנחנו הקרובים ביותר, מגיעים בתום השבעה, ועולים לקבר הטרי כדי לקום רישמית מהשבעה ולחזור לשגרה אחרת. שגרה בלי הרעיה האימא הסבתא הדודה החברה והאישה המדהימה שזיסה יברבאום בת אהרון ולושה שטרק הייתה.
אם בזכות הסיפור האישי של סבתי היקרה לי מכל, אגרום לעוד אדם אחד לחתום על כרטיס אדי אז מבחינתי המטרה הושגה! והמורשת של סבתי שדגלה כל חייה בנתינה ואהבת חינם נמשכת ותימשך. תהא נשמתה של סבתא שלי צרורה בצרור החיים ובריאות ורפואה שלמה לכל עם ישראל אמן.
מור כהן יברבאום, נכדתה.
לחתימה על כרטיס אדי >> https://bitly.com/adi_card