"אני בוכה על מה שהיה, ושמחה על מה שיש".

יעל ניצן מספרת איך למרות שאיבדה את בעלה ואת בנה, חשבה על אנשים אחרים.

אני ואסף הכרנו בבית הספר של הקיבוץ, ומאז דרכינו לא נפרדו. 42 שנים היינו ביחד נשואים, במהלכן חלקתי את החיים עם גבר אצילי, חקלאי ואיש העמק בצעירותו ומנהל מפעל של חברה גדולה בבגרותו. חיינו בארץ, בשליחות בחו"ל, הקמנו משפחה, חווינו אינסוף חוויות משותפות, הכל נגדע ביום אחד בקיץ 2011.

אסף היה חולה לב, ובמשך מספר ימים הוא לא הרגיש טוב. ביום ראשון לפנות בוקר הוא קם וזעק שכואב לו. זה היה דום לב. הזעקתי אמבולנס, אך לבית החולים אסף הגיע כשהוא ללא רוח חיים. אסף נפטר ב- 26.6.2011, שבועיים אחרי יום הולדתו ה- 58. בני הצעיר תובל שאז היה בן 27, הגיע הביתה וראה את המראות הקשים של גסיסת אביו.

כשהגענו לבית החולים ובישרו לי על מותו, ביקשתי מיד לתרום את איבריו. לכולנו במשפחה יש כרטיס אדי וכולנו מודעים לחשיבות הרבה של תרומת האיברים. אני בעצמי כיהנתי כמנכ"לית אגודת אדי, ובמסגרת תפקידי סייעתי להעלאת המודעות לתרומת איברים בישראל, לרבות פעילויות תמיכה והוקרה במשפחות של תורמים.

בשל המודעות הזו, שמחתי כשבישרו לי שניתן לתרום את הקרניות של אסף. כעבור שנה האדם שקיבל את הקרניות של אסף הודה לי במכתב על ההחלטה שבזכותה הוא קיבל חזרה את מאור עיניו.

אובדן השותף שלי לחיים היה קשה מנשוא, אך כעבור שנה התמודדנו עם טרגדיה נוספת. בערב ראש השנה בני תובל ישב מול המחשב, כשלפתע הוא התעוור לכמה דקות. בבדיקות שערכו לו בבית החולים, התגלה בראשו גידול שפיר שהפך לגידול ממאיר שיש רק ל- 20 אנשים בעולם. אני לא חושבת שמדובר בצירוף מקרים: תובל, שהיה עד לרגעים האחרונים של אביו, חלה במחלה קשה כעבור שנה.

במשך 6 שנים התמודד תובל בגבורה עם המחלה, עבר ניתוחים, הקרנות וטיפולים קשים. הוא היה מסיים הקרנה והולך לעבודה. אך אחרי מאבק עיקש של שנים גופו נכנע. תובל הלך מעמנו ב- 20.12.2018, ונקבר לצד אביו. גם הפעם היה חשוב לי לתרום איברים, וגם במקרה של תובל נתרמו קרניות שהצילו את מאור עיניהם של אנשים אחרים.

תובל היה משוש נפשי, הילד הכי מתוק בעולם. אחד הדברים שתובל הכי אהב לעשות הם אימוני קרוספיט, היה לו כושר גופני מדהים. על כדורגל הוא בכלל היה מטורף, נסע כמה פעמים לברצלונה כדי לראות את מסי משחק. לאחר שנפטר שמו החברים על קברו חולצה של מסי, שמונחת שם עד היום. חבריו למועדוני הקורספיט ערכו אירוע מיוחד לכבודו.

ההתמודדות עם האובדן קשה מנשוא. אני בוכה על מה שהיה, ושמחה על מה שיש: שני ילדים ושני נכדים מקסימים שמרחיבים את ליבי – וגם על האנשים שקיבלו חיים חדשים בזכות אסף ותובל.

יעל ניצן

אשתו של אסף ניצן ואימו של תובל ניצן, זכרם לברכה