"אמא, אני תורמת כליה. לא אתן לך להמשיך לעבור טיפולי דיאליזה'. בזכות בתי קיבלתי כליה במסגרת המבצע הבינלאומי להצלבות".
לפני 20 שנה בערך, בבדיקות דם שגרתיות, גילו שהקריאטינין בדם שלי גבוה, והיה ברור שאני סובלת מבעיה בכליות. במשך 15 שנה טופלתי וחייתי כרגיל, עד שבשנים האחרונות המצב הלך והחריף והגעתי למצב של אי ספיקת כליות סופנית. התקשיתי לנשום, ואחרי כל מספר צעדים הייתי חייבת לעצור ולנוח. כל הגוף שלי התנפח מרוב נוזלים.
לפני ארבע שנים הרופאה אמרה לי "שרה, את צריכה להתחיל טיפולי דיאליזה". בשלב הזה כבר בקושי תפקדתי, וקיוויתי שהדיאליזה תשפר את מצבי. התחלתי בטיפולי דיאליזה שנמשכו 4 שעות, שלוש פעמים בשבוע. טיפולי הדיאליזה לא היו פשוטים, הייתי מגיעה הביתה סחוטה ומותשת אחרי כל טיפול. לא מעט פעמים חוויתי במהלך טיפולי הדיאליזה וגם לאחריהם, ירידות לחץ דם מסכנות חיים, נזקקתי לחמצן ובאחת הפעמים כשהייתי בבית אף עברתי אירוע לבבי.
בדצמבר שנה שעברה (לפני שנה וחצי) נאלצתי לעבור ניתוח מעקפים בלב. למרות הכל, תמיד שמרתי על אופטימיות וניסיתי כמיטב יכולתי לתפקד על אף הדיאליזות ועל אף הקשיים.
למרות האופטימיות היה ברור שהדיאליזה היא זמנית, ועליי לעבור השתלת כליה. אבל מאחר שיש לי נוגדנים רבים בדם שעלולים לדחות את הכליה, יהיה קושי למצוא לי תורם. שתי בנותיי והחתן שלי שהיו מודעים למצב התגייסו לתרום לי כליה, אבל אף אחד מהם לא נמצא מתאים לתרום לי. 3
ואז בתי גלית שמעה על תכנית ההצלבות של המרכז הלאומי להשתלות, שזו תכנית לחילופי כליות בין זוגות שהם בני משפחה שלא נמצאה ביניהם התאמה. גלית לא היססה, והחליטה לתרום כליה לאדם אחד, כדי שאוכל לקבל כליה מתאימה מאדם אחר. "אמא, החלטתי לתרום כליה בהצלבה. לא אתן לך להמשיך להיות מחוברת לדיאליזה", היא אמרה לי.
סמוך למועד הניתוח נודע לנו שמדובר במבצע בינלאומי ראשון מסוגו בארץ הכולל חילופי כליות בין ישראל לצ'כיה. במסגרת התכנית הסבירו לגלית שהיא תתרום כליה לאדם בצ'כיה, תורם מצ'כיה יתרום כליה לאדם בישראל, בת הזוג של אותו מושתל בארץ תתרום כליה לאדם נוסף בישראל, ואשתו של אותו מושתל נוסף בישראל תתרום לי כליה. זו הייתה הפעם הראשונה שישראל תבצע הצלבה של תרומות איברים מהארץ ומחו"ל והפעם הראשונה שתבוצע הצלבה של 6 השתלות כליה במקביל (3 בישראל ו- 3 בצ'כיה).
בדצמבר האחרון קיבלנו את ההודעה המיוחלת – יוצאים לדרך. כל כך שמחתי! התפללתי שהכול יעבור כמו שצריך ושאוכל להגיד שלום לדיאליזה. 3
ביום שלישי, ה- 10.12.2019, זה סופסוף קרה. הייתי נרגשת מאוד. את גלית לקחו ראשונה בשעה 5 לפנות בוקר. ירדתי ללוות אותה לחדר הניתוח לאחל לה בהצלחה. כשהיא יצאה לחדר ההתאוששות ההתרגשות הייתה בשיאה.
חיבוקים, נשיקות, קצת דמעות – ואז הגיע תורי להיכנס לחדר הניתוח.
בזמן הזה הכליה של גלית עשתה את דרכה לשדה התעופה ומשם לחולה צ'כי בן 65 בבית החולים בפראג.
למרבה השמחה ההשתלה שלי עברה בהצלחה, ואחרי 10 ימים כבר שוחררתי הביתה. מאז המצב הולך ומשתפר, והכי חשוב: הגוף כבר לא מתנפח, ואין צורך לעבור טיפולי דיאליזה. אני רווה נחת מהמשפחה, מהילדות ומהנכדים המקסימים. בהמשך, ארצה לטוס לחו"ל ולהנות בחופשת בטן גב, אבל האמת?
הכי חשוב שאהיה בריאה, לא מוגבלת ולא מחוברת למכונות. כל השאר זה בונוס.
שרה אטיאס.
לחתימה על כרטיס אדי >> https://bitly.com/adi_card