"אמא, אל תדאגי. אם תהיי מבוגרת ותצטרכי כליה, אני אתן לך אחת משלי".

גלית מספרת על השיחה עם בנה בן ה- 7, ועל ההחלטה לתרום כליה לאימה בת ה- 66 במסגרת מבצע להחלפת איברים בין ישראל לצ'כיה, שהציל את חיי אמה.

מאז ומתמיד היינו משפחה מאוד מלוכדת, עם שני הורים אוהבים המעורבים בחיי הנכדים. הלכידות הזו עמדה למבחן לפני כ- 4 שנים, אז מצאו שאימי סובלת מאי ספיקת כליות סופנית, ונאלצה להתחיל בטיפולי דיאליזה.

מהר מאוד הבנו שקבלת תרומת כליה מאדם שנפטר עלולה להיות כרוכה בזמן המתנה ממושך מכיוון שלאימי היו נוגדנים בדם, דבר שמאוד מקשה למצוא לה כליה מתאימה, מבלי שהגוף שלה ידחה את הכליה החדשה. מתוך הבנת המצב, התגייסנו אני, אחותי ובעלי לבדוק התאמתנו לתרום לה כליה, אך בגלל הנוגדנים בדמה של אימי, אף אחד מאתנו לא נמצא מתאים לה.

בשלב זה, שמעתי שבמרכז הלאומי להשתלות קיימת תכנית הצלבות, שזו תכנית לחילופי כליות בין זוגות שהם בני משפחה שלא נמצאה ביניהם התאמה, והיה לי ברור שאני מעוניינת להצטרף לתוכנית הזו עבור אימי.

כל מה שעמד לנגד עיניי זה להעניק לאימי חיים טובים וארוכים. לא היה לי ספק כי כל עוד אני יכולה לעשות משהו למען אימי, אני לא הולכת לתת לה לחיות את שארית חייה מחוברת למכונת דיאליזה 3 פעמים בשבוע, מה שבסבירות גבוהה גם עלול לקצר את תוחלת חייה.

זה לא שלא היו לי חששות. מדובר בהליך ניתוחי, על כל המשתמע מכך, ובתור אמא לשלושה ילדים קטנים דאגתי מאוד ולא רק לעצמי, אלא בעיקר להם. אך החששות התגמדו לנוכח האמונה החזקה שאני עושה את זה למען מטרה טובה ונכונה, להעניק לאמא שלי חיים חדשים וטובים, שתוכל לחיות ולבלות עם הנכדים שלה עוד הרבה שנים ולהזדקן בשיבה טובה.

בכל אותה תקופה ידעתי שאני הולכת לתרום כליה לאדם כלשהו כדי שאמא שלי תקבל כליה מאדם אחר, אך רק סמוך מאוד למועד הניתוח נודע לי שמדובר למעשה במבצע השתלות בינלאומי הכולל חילופי כליות בין ישראל לצ'כיה. הסבירו לי שנמצאתי מתאימה לתרום כליה לאדם בצ'כיה והתכנית היא שאני אתרום כליה לאותו אדם בצ'כיה, תורם מצ'כיה יתרום כליה לאדם בישראל, בת הזוג של אותו מושתל בארץ תתרום כליה לאדם נוסף בישראל, ואשתו של אותו מושתל נוסף בישראל תתרום כליה לאמא שלי.

בקיצור, מבצע מורכב שכולל הטסת הכליה שלי לחו"ל, הבאת כליה מחו"ל, שרשרת של 6 ניתוחי תרומת כליה ו- 6 ניתוחי השתלת כליה, שיתבצעו בו זמנית בישראל ובצ'כיה, שבסופם 6 אנשים שונים בישראל ובצ'כיה (3 מישראל ו- 3 מצ'כיה) יקבלו את החיים שלהם במתנה. הסבירו לי שזו הפעם הראשונה שישראל תבצע הצלבה של תרומות איברים מהארץ ומחו"ל וזו גם הפעם הראשונה שתבצע 6 הצלבות במקביל. ביקשו את הסכמתי וכמובן שהסכמתי. רציתי מאוד לעזור לאמא שלי, ובוודאי שלהיות חלק ממבצע מדהים שכזה שיציל את חייהם של עוד 5 אנשים נוספים, זה מרגש שבעתיים.

יום לפני האשפוז, ישבנו בעלי ואני לשוחח עם ילדינו המקסימים בני ה- 6, 7 ו- 9. הסברנו להם ששתי הכליות של סבתא לא מתפקדות יותר ושאפשר לעזור לה ולתת לה כליה מאדם בריא, כדי שהיא תוכל להמשיך לחיות ללא דיאליזות. סיפרנו להם על כל התהליך שעומד לקרות, על ההצלבה המטורפת המתוכננת, והסברתי להם שאני עומדת להתאשפז בבית חולים, אבל לא כי אני חולה, אלא דווקא כי אני בריאה ורוצה שגם סבתא תהיה בריאה. הופתעתי מאוד לראות עד כמה, למרות גילם הצעיר, הם קיבלו את הדברים בהבנה ובבגרות מפליאה, אך יחד עם זאת חששו עד מאוד לשלומי.

בבוקר יום האשפוז ניגש אליי בני בן ה- 7, טרם יציאתי מהבית, ואמר לי: "אמא, אל תדאגי. אם תהיי מבוגרת ותצטרכי כליה, אני אתן לך אחת משלי". לא יכולתי לעצור את הדמעות. זה היה השיעור הכי חשוב שיכלו ילדיי לקבל על נתינה, משפחה ואהבה ללא תנאי.

ביום שלישי, ה- 10.12.2019 בשעה 5 לפנות בוקר בערך, נכנסתי לחדר הניתוח בבית החולים בילינסון. הדרך במסדרונות בית החולים עד לחדר הניתוח לוותה בהמון מחשבות מתרוצצות, מצד אחד דאגה שהכל יעבור בשלום, ומצד שני תקווה והתרגשות גדולה.

הניתוח עבר בהצלחה ולחדר ההתאוששות בו שהיתי אחרי הניתוח, הכניסו את אמא שלי כדי להיפרד ממני רגע לפני שהיא עוברת את ההשתלה. באותו הזמן, הכליה שתרמתי כבר עשתה את דרכה לשדה התעופה ומשם לבית החולים שבפארג, צ'כיה, לגופו של גבר צ'כי בן 65. ואני? אני קיבלתי את אמא שלי במתנה.

5 חודשים אחרי חזרתי לתפקוד מלא ושכחתי לגמרי מהניתוח, והכי חשוב: אמא שלי מרגישה מצוין, מבלה עם הנכדים – וכבר לא צריכה לעבור טיפולי דיאליזה.

גלית אטיאס קיכלמכר

לחיתמה על כרטיס אדי >> https://bitly.com/adi_card