אנו מביאים בפניכם את סיפורה המרגש והאמיץ של סבטלנה שולמן, אימו של ליאור ז"ל שנהרג בתאונת דרכים ואיבריו הצילו חיי אחרים.
לא משנה כמה עמוסה הייתי בעבודה, כשקיבלתי ממך ליאור טלפון הכול התפוגג כאילו לא היה.
"אני מקווה שאת רעבה, אימא, בישלתי לך משהו טעים," היית אומר בחיבה. איך ששמעת שאני חוזרת מהעבודה היית מחמם את האוכל, מניח על השולחן הערוך ומקבל את פניי. כמה אהבת לבשל ולפנק אותנו...
מאז אותו יום שהלכת מאתנו, ליאור, קשה לי מאוד להתקרב שוב למטבח שבו בילית והענקת לנו
כל כך הרבה רגעים של אושר. לא שיערתי בנפשי מה עוד אתה מבשל לנו...
ב-18.5.2015, התקשרו אלינו הביתה בשתיים בלילה ובישרו לנו שהיית מעורב בתאונת דרכים. הובלת לבית החולים, והרופאים נאבקו על חייך. התפללתי למענך, וכך גם ביקשתי מהחברים והקרובים. אך מצבך היה אנוש, ואנחנו התבשרנו מהרופאים על כניסתך למצב של מוות מוחי. נקטפת מאיתנו אחרי 19 אביבים, ואתה כל כך צעיר.
שמעתי בעבר על אנשים שמחליטים לתרום את איברי יקיריהם. איזה אומץ יש להם – חשבתי לעצמי. ואז, כשההחלטה הזו נגעה בי, לא היססתי לרגע. מחוץ לחדר חיכו קרובי משפחה וחברים, ולי כבר היה ברור מה הולך לקרות בהמשך. כאילו קיבלתי ממך מסר. היה לי ברור שאתה נותן את הסכמתך לתרומת איברים. אפילו בדרך שבה הלכת, של מוות מוחי, דאגת לשמור את איברי גופך לאנשים אחרים...
למרות זאת, הרופאים אמרו שבעקבות התאונה ייתכן שלא ניתן יהיה לתרום את איבריך. התחננתי שינסו להציל את מה שאפשר. אני זוכרת איך הרופא אמר לי שהם יעשו הכול כדי להציל כמה שיותר איברים. ואז הגיע היום של ההלוויה, שהיה קשה מנשוא. כשחזרתי הביתה חיכתה לי הודעה: התבשרתי שהניתוח של המושתל שקיבל את לבך עבר בהצלחה. ביום כל כך קשה, ההודעה הזו עשתה אותי מאושרת. אתה מבין, ליאור? מישהו שהיה יכול למות, שהיו לו ילדים – קיבל חזרה את חייו. בזכותך.
ליאור שלי, הלכת כמו גיבור. את המשימה שלך כאן השלמת בהצלחה. האיברים שלך הצילו כמה אנשים שונים, שאשמח לפגוש בהמשך אם ירצו. אני מאחלת להם המון בריאות ואריכות ימים.
היה לי חשוב לשתף את כולם בסיפור שלך, כדי שידעו איזה גיבור היית וגם כדי להעלות את המודעות לתרומת איברים. כמו חבר ששמע על סיפורך ואמר שבזכות ההשראה שהענקת לו הוא חתם על כרטיס אדי. ממעמקי האובדן, מי כמוני יודעת: אין יותר חשוב מאשר להציל חיים.
סבטלנה שולמן,
אמו של ליאור ז"ל
