חזרה
הרב יואל בן נון, רב ומחנך בישיבת הר עציון ומרצה במכללת הרצוג, עשה מעשה. כדי לגשר בין הדת לרפואה, יזם פורום של 40 רבנים, שהוכשרו לייעץ למשפחות שמתלבטות ברגעים הקשים בכל הקשור לתרומת אברים. הוא משוכנע שתרומת אברים עולה בקנה אחד עם ההלכה היהודית, ואומר: "אין זכות גדולה יותר לנפטר ולמשפחתו מהידיעה כי בזמן בו מתפללים לעילוי נשמתו, האברים שלו מצילים חיים של אנשים אחרים"
החתימה
חתמתי על כרטיס אָדי לפני כשנה וחצי.
ההתלבטות
לא היו לי שום התלבטויות. מרגע שהרבנות הראשית פסקה בעניין בשנת תשנ"ז (1986), אני מקבל את פסיקותיה. הדבר היחיד שהפריע לי הוא שקיבלו את פסק הרבנות באופן חלקי ולא קיימו את כל התנאים שקבע: בדיקת עזר במכשיר, נציג מטעם הרבנות בתהליך וועדת מעקב משותפת. אך עוד יותר מזה מפריע שלמרות פסק הרבנות ולמרות אלה שכן תורמים, עדיין מתים בישראל 60-80 איש בשנה בשל המחסור באברים. זה משגע אותי, זה מדיר שינה מעיניי.
הגורם
חתמתי בעקבות קורס רבנים שיזמתי בנושא. קדמו לכך פסק הרבנות והמשפט שהוסיף פרופ' יהונתן הלוי לכרטיס אָדי ומתנה את התרומה באישור חכם דת שבוחרת המשפחה.
התגובות
תגובה מאוד שכיחה היא תמיהה על שאני סומך על הרופאים. כשהרופא מודיע שאין יכולת אנושית להציל את החולה, שהכל דומם והאיש נפטר אז הכל בסדר. אבל כשמכונה מחזיקה את הפעימות, פתאום תוהים אנשים אם ניתן לסמוך על הרופאים: אולי במקום אחר יש תרופה? אולי הרופא טועה? אחרי שאני מכיר את הבדיקות ומשמעותן ויודע מה לשאול את הרופאים, מה שלפני שנתיים לא ידעתי, אני בהחלט סומך עליהם.
אני עושה
לפני כשש שנים התחלתי לפעול כדי לגשר בין הרופאים והרבנים בנושא תרומת האברים. ראיתי שיש יותר מדי בעיות של אמון והעדר שפה משותפת בין העולם הרבני ובין עולם הרפואה וכתוצאה מכך פחות מדי תרומות. ארגנתי קורס השתלמות והכשרה לרבנים בו נלמד נושא קביעת המוות מבחינה רפואית והלכתית, על פי פסק הרבנות הראשית לישראל תשנ"ז.
מתוך כתבתו של גיל בן נון, 28.01.08, Ynet