חזרה
בנוסף לסוגיה המרכזית של קביעת המוות, קיימות גם סוגיות הלכתיות נוספות העשויות להתעורר בהקשר של תרומת איברים. הדת היהודית מייחסת חשיבות רבה לכבוד המת, וקיימות הלכות ברורות לגבי הטיפול הראוי בו, שיבטיח שמירה על כבודו. האם תרומת איברים - שהיא מצילת חיים לכל הדעות - מהווה סתירה לחובה לשמור על כבוד המת? נראה להלן כיצד מתייחסת ההלכה לסוגיה זו.
ניוול המת – קיים איסור מן התורה על הטלת מום במת שלא לצורך. אולם אם הטלת המום נעשית לצורך הצלת חיים, כמו במקרה זה, מסכימים הרבנים שיש להתירה שהרי פיקוח נפש דוחה את כל האיסורים שבתורה – כולל איסור ניוול המת – פרט לשלוש עברות (עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים) שאינם נדחים מפני פיקוח נפש.
הלנת המת - הלנת קבורת המת אסורה מן התורה. קציר האיברים עשוי לעכב קבורה במספר שעות, אולם מאחר שהוא נועד להצלת חיים, מסכימים הרבנים כי איסור הלנת המת נדחה מפני פיקוח נפש.
הנאת המת – יש איסור מן התורה לקבלת הנאה ממת. מכיוון שמדובר באיברים למען הצלת חיים, מסכימים הרבנים כי איסור ההנאה מן המת נדחה מפני פיקוח נפש.
לאור כל זאת, מובן כי המצווה של תרומת איברים, בהיותה מצילת חיים, עומדת מעל האיסורים הכרוכים בטיפול במת.
תהליך נטילת האיברים מן הנפטר נעשה בבית החולים, בחדר ניתוח, בצורה מכובדת ומקצועית, במהירות מירבית ותוך שמירה מלאה על כבודו.
האם קרנית מצילה חיים?
יש הגורסים כי על פי ההלכה לא ניתן לקחת קרנית מהמת, משום שהיא אינה מצילת חיים, ולכן ההלכות של שמירת כבוד המת אינן מתבטלות בפניה, ומכאן שלא ניתן לקצור אותה מן המת.
אולם רבנים רבים וחשובים פסקו שעיוורון היא מחלה מסכנת חיים באשר סביבתו של העיוור מהווה סיכון לחייו. לאור זאת, נפסק כי גם תרומת קרנית היא "הצלת חיים", ודינה כדין כל איבר אחר לצורך תרומה מן המת. רבנים אחרים התירו נטילת קרניות מהמת להצלת אדם מעיוורון גם בגלל נימוקים הלכתיים אחרים.
ובתחיית המתים?
יש הסבורים כי אסור להוציא איברים מגופו של המת, כי הם יהיו נחוצים לו לתחיית המתים.
יש לציין כי מרגע הקבורה מתחיל תהליך של ריקבון והתפוררות גופו של האדם, כך שאיבריו בוודאי אינם נשמרים לו לתחיית המתים. מרבית הרבנים קובעים כי בתחיית המתים ידאג הקב"ה להשיב לכל אדם את כל איבריו, כשם שהוא משיב לו את חייו. בדומה, גם אדם שבחייו קטעו לו גפה, או כרתו לו איברים פנימיים שונים, בוודאי יקום לתחיית המתים ללא המומים הללו. ואמנם מרבית הרבנים אינם מציינים את שאלת תחיית המתים כגורם בעל משמעות הלכתית בשאלה של תרומת איברים.
כתיבה ועריכה: הרב פרופ' אברהם שטיינברג.