חזרה
נולדתי לפני 56 שנים, ובמרוצת השנים במקביל לקריירה בתחום היהלומים הקמתי עם אשתי זיווה משפחה לתפארת, שהפכה לעוגן המשמעותי של חיי (עדיין לא היה לי מושג כמה)...
בשנת 1975 נפצעתי במסגרת פעילות מבצעית בשירות הצבאי. לאחר מאבק ממושך, נאלצתי לעבור קטיעה של הרגל שאליה התלווה שיקום ארוך.
באותם השנים החיים המשיכו במסלולם עד שבאחד הבקרים בשנת 1995, לאחר שחזרתי מניתוח שעברה אשתי מאיכילוב, הרגשתי לחצים בחזה.
המצב התדרדר במהירות כאשר איבדתי את ההכרה, ומאותו הרגע החלה המלחמה שלי על החיים.
קיבלתי מספר התקפי לב, ועם הגעת האמבולנס החלו לבצע ניסיונות החייאה שארכו 70 דקות ולא צלחו, עד שהפרמדיקים חשבו בשלב מסוים להרים ידיים. בעידוד השכנה שגם הייתה אחות במקצועה, החליטו לנסות לבצע בי החייאה פעם אחת אחרונה – החייאה שהחזירה אותי חזרה לעולם החיים. לאחר 72 שעות בבי"ח מאיר בהן נעתי בין חיים למוות, שבמהלכן הביאו את אשתי מאיכילוב (כי לא ידעו כמה זמן נותר לי לחיות), פתחתי את העיניים אל תוך עולם חדש: מי אני? איפה אני נמצא? מה קרה? עברתי שיקום ממושך בבית לוינשטיין, אליו הגעתי כמו תינוק שעושה צעדים ראשונים בעולם.
למרות שבעקבות הפגיעות השונות לא יכולתי לחזור לעבוד, הצלחתי לתפקד ביום-יום תוך כדי טיפול תרופתי. בשנים אלו חתמתי על כרטיס אדי. לא בגלל הקידום לתור בהשתלות (שעדיין לא היה נהוג) – אלא מתוך המחשבה שאם יקרה לי משהו, לפחות הייתי יכול לעזור לאנשים אחרים. בדיעבד, הרצון לתרום לאחרים תרם גם לי.
בינתיים המצב של הלב הדרדר, עד שבשנת 2002 נכנסתי לתור להשתלה. באוקטובר 2010, אחרי שכבר התחלתי לשבת על כסא גלגלים, קראו לי להשתלה. אחרי שעשו את כל ההכנות, רגע לפני שנכנסתי לחדר הניתוח, בישרו לי שהלב שהיו אמורים להשתיל לא החזיק מעמד. חזרתי הביתה שבור. למזלי הגדול משפחתי התומכת, האור של חיי, נתנה לי את הכוח להתרומם מחדש – ולקבל חודש וחצי לאחר מכן טלפון נוסף.
בדיעבד אני יודע ששיחת הטלפון המיוחלת הגיעה בזכות החתימה על כרטיס אדי, שקידמה אותי בתור להשתלה. את החיים שלי קיבלתי בחזרה בצל הטרגדיה של גלעד – שנקטף בגיל כה צעיר לאחר שהתמוטט לפתע ובזכות רוחב הלב של משפחתו, שהחליטה לתרום את אבריו. כמה סמלי שההשתלה שבוצעה ביום הולדתה של בתי, אפשרה לי להיוולד מחדש.
לאחר ההשתלה שבוצעה בבי"ח תל השומר, אחרי 5 שנים בהן לא יכולתי לעמוד על רגליי, חזרתי לשיקום מתוך ניסיון מחודש ללכת. זה היה צעד גדול עבורי, תרתי משמע, אותו אני חב במידה רבה לד"ר מירלה ולמזכירתה אנה ממשרד הביטחון מחוז דן – ולכל הצוות שמלווה אותי בי במסירות נפש מרגע ההשתלה ועד היום.
העובדה שלמרות כל התלאות אני יכול כיום ללכת בלי כיסא גלגלים, להניח את הנכדות שלי על הנדנדה בפארק ולבלות זמן איכות עם משפחתי המדהימה – היא עבורי עולם ומלואו. ויש עוד הרבה למה לחכות: לעוד זמן איכות עם המשפחה ולחוויות מרגשות נוספות בהמשך הדרך.