חזרה
"בשמונה בתים בישראל נדלקה שלהבת אור מלאת תקווה, תקווה שהעניק ניר במותו- לאחרים כפי שידע בחייו".
ניר נולד וגדל בפתח תקווה, בן להוריו חיים (ז"ל) ואסתר שרמר, ואח לרמי הבכור וליפית הצעירה ממנו. כילד אהב לרקוד, ונמנה על להקת המחול העירונית של פ"ת ובלהקת המחול של רשת עמל והפועל תל אביב. ניר הספיק להופיע בפסטיבלים בארץ ואף לייצג בחול באירועי מחול בינלאומיים.
בכיתה ט' במסגרת פרויקט מחויבות אישית, התנדב באגודת אדי, ונהג להגיע בקביעות לבית משפחת בן דרור, לשמואל (ז"ל) ודבורה הוריו של אדי (ז"ל) ומקימי האגודה, כדי לסייע בעבודה המוברכת, להגדלת מספר החתומים על כרטיס תורם אדי.
במהלך הפעילות ההתנדבותית באגודת אדי פגש ניר את רינה, בהיותם בני 14, שהגיעה אף היא להתנדב באגודה. במהלך העבודה המשותפת התהדקו הקשרים בניהם, ובשנת 1992 הפכו לזוג נשוי, והביאו לעולם 3 בנות ובן. באותה תקופה שרת בצבא קבע ולאחר מכן החל לעסוק במכירות בתחום עיצוב פנים, תחום אותו למד ואהב במיוחד.
לילה אחד, התעורר ניר מתוך שנתו וצעק שראשו מתפוצץ מכאבים. לא חלפו דקות אחדות וניר איבד את הכרתו. ניסיונות לנקז את הדימום לא הועילו, וכעבור 4 ימים נקבע מוות מוחי אצל ניר.
לרינה אשתו וכן גם לבני משפחתו היה ברור שהם מממשים את צואתו של ניר לתרום את איבריו. על אף החור הגדול שנפער בחייהם, על אובדנו של איש אהוב כל כך, בקשו להמשיך את רוחו, רוח השמחה והנתינה, רוח אהבת החיים, ופעילותו רבת השנים לעידוד תרומת איברים.
ניר הותיר אחריו את אימו אסתר, אחיו רמי ואחותו יפית. את אשתו (רינה) וארבעת ילדיהם: מאי אז בת 14, גל אז בת 8, פז אז בת 4 וטל שהיה בן חודשיים בלבד, כשנפטר אביו.
"בשמונה בתים בישראל נדלקה שלהבת אור מלאת תקווה, תקווה שהעניק ניר לאחרים כפי שידע בחייו".
רינה שרמר