חזרה
אף הורה לא רוצה לקבור את הילד שלו. אך לצד העצב אנחנו שמחים שאבריו של מאור הצילו חיים
זה היה בערב ל"ג בעומר. מאור הצטרף לרכב בו נסעו חבריו לחוף הים, כדי לעשות "על האש" עם כל חברי הכיתה ואנחנו נסענו לחתונת הבת של חברים. כשיצאנו מהחתונה, ראיתי שמאור התקשר. בדיעבד הבנתי שהוא חיפש את המפתחות של הבית. התקשרתי אליו ולא הייתה תשובה. התקשרתי שוב ואף אחד לא ענה. התחלתי לדאוג. מאור יודע שאני אמא "דאגנית" ולכן תמיד חוזר אלי. התקשרתי בפעם השלישית ושוב לא הייתה תשובה. אחיו ניסה להרגיע אותנו, ואמר שהוא בטח חוגג בחוף ולא שומע את הצלצול של הטלפון.
את הצלצול הבא אף אחד לא פספס. בשלוש לפנות בוקר התקשרו מבית החולים וביקשו מאתנו להגיע מהר. מאור היה מעורב בתאונת דרכים קשה, והובהל לבית החולים במצב אנוש. מאור סבל משברים בכל הגוף, היה מורדם ומונשם אך החדשות הרעות באמת הייתה פגיעת הראש ממנה סבל. 4 ימים היה מאור שלנו מונשם ומטופל בטיפול נמרץ, 4 ימים שבהם התפללנו לרפואה שלמה, לנס, לסימן ולו הקטן שיפקח את עיניו, לשמוע אותו שוב מנגן בגיטרה, מחייך ומספר את החוויות שלו ממהלך היום.
מאור הגיח לאוויר העולם ב- 29 למאי 1998. אח קטן לשלושת אחיו הגדולים, וכשמו הביא אור גדול לכל המשפחה. מאור היה השובב של המשפחה, ובאותה נשימה ברגע שהוא קיבל החלטה והציב לעצמו מטרה – הוא היה הולך איתה עד הסוף. כשמאור רצה לעלות לכיתה י"ג בבית הספר של חיל האוויר, הוא היה צריך לעבור מ- 3 יחידות ל- 5 יחידות מתמטיקה. למרות שהוא העדיף לבלות עם החברים מאשר להשקיע בלימודים, ברגע האמת הוא עשה את כל מה שצריך כדי להגיע למטרה, והצליח.
אחרי שמאור עבר בהצלחה את המבחן הקובע ובישר לנו על החדשות הטובות, הוא ריגש אותנו פעם נוספת: הוא הרים את החולצה וחשף קעקוע שבו כתוב: "LA FAMILIA ES TODO", שפירושו "המשפחה היא הכול". בכינו מרוב התרגשות, כי המשפט הזה ביטא את האהבה שלנו האחד לשני. תמיד היינו ביחד: מטיילים ביחד, משפצים ביחד, צוחקים ביחד – ועכשיו אנחנו דומעים ביחד.
בתור משפחה אוהבת ומגובשת, כשאחיו, יניב, קיבל גיטרה, מאור החליט שהוא גם רוצה לנגן. אז הוא התחיל ללמוד דרך האינטרנט, ומאז ליוו את חיינו צלילי הגיטרה שבקעו כל הזמן מחדרו של מאור. אך נעימות הגיטרה פסקו לפתע, בלי שום אזהרה מוקדמת, בעת אשפוזו לאחר התאונה.
אף אחד לא רצה לעזוב את בית החולים. כולם חיכו לבשורות. ביום הולדתו, בעודו מאושפז, חבריו הקרובים של מאור שכל כך אהבו אותו, קעקעו על הזרוע שלהם את שמו ואת תאריך לידתו. התאריך הזה קיבל משמעות מצמררת, כשביום בו מלאו ל 18, בישרו לנו את הנורא מכל: "מאור סובל ממוות מוחי". ה-29/5 הפך להיות מיום הולדתו שאמור להיות יום שמח ומאושר, ליום מותו.
העולם שלנו חרב. בעיצומו של האסון שפקד אותנו, זכרנו שבאחת השיחות המשפחתיות מאור הביע את רצונו לתרום איברים אם יקרה לו משהו, ולנו רק נותר לקיים את רצונו. וכך ביום הולדתו ה- 18, העניק מאור את מתנת החיים ל- 7 אנשים שונים.
***
כמעט שנתיים אחרי, אני עדיין חוזרת הביתה ומקשיבה לדממה. הגיטרה מונחת על הרצפה, ואף אחד יותר לא מנגן בה. לפעמים בלילות, כשקשה לי להירדם, אני מרגישה שהבן שלי יורד מהשמיים ואומר לי "אמא, אני בסדר. תחזרי לישון". אפילו כשהוא אי-שם למעלה, המשפחה היא עדיין הכול עבורו.
איבדנו ילד וזה כל-כך קשה. אף הורה לא רוצה לקבור את הילד שלו. אך לצד העצב אנחנו שמחים שאבריו של מאור הצילו חיים, ושחלק ממנו פועם אצל אנשים אחרים. במהלך השנה הכרנו את משפחת מושתל הלב, ושנה אחרי לכתו של מאור הכרנו את האדם שקיבל את הכבד שלו ואת משפחתו. מאז אנחנו בקשר קרוב, ואפילו הגענו לחתונה של אחד מילדיו.
סנדרה ואדוארדו אלונסו,
ההורים של מאור
לא חתומים על אדי? חתמו כאן תוך דקה אחת >> https://goo.gl/yCnV8e