חזרה
"אפשר לשנות למישהו את החיים מהקצה אל הקצה, לתת לאדם אחר ליהנות מחיים שלמים". שרת התרבות והספורט לימור לבנת, שחתומה על אדי כבר למעלה משני עשורים, מסבירה למה החתימה על כרטיס תורם אברים היא זכות גדולה
החתימה
"אני חתומה הרבה מאוד שנים על כרטיס אדי. הכרטיס שיש בידי היום הוא משנת 98'. לפני היה לי כרטיס אחר, מסוף שנות ה 80 אני חושבת".
ההחלטה
"הייתה לי תמיד מודעות כללית לנושא. אני לא זוכרת מקרה ספציפי או מיוחד שהביא אותי לחתימה, אבל תמיד ידעתי והכרתי את החשיבות שבתרומת איברים, את העובדה שזה מציל חיים לא כסיסמא או ככותרת, אלא כדבר אמיתי. חשבתי שאם אני יכולה להציל חיים, בבוא העת כשיגיע זמני, אני רוצה לעשות זאת. זה מאוד חשוב. כשיגיע יומי, אם אוכל בכך לתת חיים לאדם אחר, הרי שבבעיניי זה הדבר הנעלה והנפלא והחשוב ביותר שיכול אדם לעשות. לא היתה התלבטות".
המפגש
"שנים אחרי שהייתי חתומה, חבר קרוב עבר השתלת כליה שהצילה את חייו. שוב הייתה לי עדות נוספת לכך שזה חשוב. בכל פעם כשמדברים על הנושא, או מתפרסמים סיפורים שוברי לב, אני תמיד מפצירה בסביבתי לחתום ונותנת את עצמי כדוגמה. אני רואה בזה דבר טבעי, אמנם אף אחר לא רוצה שהמוות שלו יקרה עכשיו, אבל בסוף זה מגיע ואין לנו שליטה".
כולנו שווים
"אני לא סייגתי את התרומה שלי, לא הגבלתי אותה לאיבר כזה או אחר. אין לי שום סייג, אני משאירה את זה בידי שמיים ובידי הרופאים שבלעדיהם זה הרי לא היה קורה".
התרומה והדת
"המתח הבעייתי בעיני הוא מתי ובאיזה שלב קובעים את מותו של אדם, כך שניתן עדיין ליטול ממנו איברים שיהיו אפקטיביים להשתלה. כאן זה מטריד. כי הרי מרחפת השאלה בקרב בני המשפחה 'אולי יש סיכוי שיתאושש'. זו החלטה קשה בעבורם ורק הם יכולים לקבל אותה. אני סומכת על הרופאים בעניין הזה, הם הרי מבינים את הקושי של בני המשפחה להשלים עם העובדות. אין לי התלבטות בין קדושת המת לקדושת החיים, אני בוחרת בקדושת החיים, אותם חיים שאפשר לתת למי שזקוק לתרומת האיברים".
מילה לספקנים
"אפשר לתת ראייה באמצעות תרומת קרניות, לשנות את החיים של מישהו מן הקצה אל הקצה. אפשר להציל חיים בתרומת איברים כמו לב, כבד, כליות. אפשר להציל מישהו מסיוט, אפשר לתת לאדם אחר ליהנות מחיים שלמים. כל אלה הם בעיניי ערכים חשובים; משמח אותי לחשוב שיש סיכוי שכשיגיע יומי אוכל להציל ולהעניק חיים לאדם שאלמלא זה לא היה לו סיכוי להמשיך את חייו. זה יכול להיות ילד או ילדה שחייהם בסכנה, או אנשים בוגרים שסובלים. אני רואה בזה זכות ואני מציעה להסתכל על כך בדרך הזו. אנחנו לא יודעים מתי ואין לנו שליטה, אבל כדאי לחשוב באופן חיובי ולרוץ לחתום".
לכתבה המלאה מאת גלית לוי בYnet