חזרה
גיא מירב ז"ל היה גולש מקצועי ובים מצא את מותו.
ככל שאני חושב על מקרים של משפחות המסרבות לתרום את אברי יקיריהם שהלכו לעולמם, וכך להחמיץ קיום מצווה זו,להעניק חיים לאחרים, כך אני שלם עם המעשה שאני, אשתי ואלמנתו של גיא מירב, בני, עשינו.
גם כעבור מעל ל-11 שנים מיום לכתו, אני חושב על שלושת האנשים החיים היום בזכותו ושני האנשים שרואים גם בזכותו, ואני מרגיש כי תרומה זו ממש מרפדת את הכאב העצום שעוד מקנן בתוכנו!
הוא לא הלך לשווא והאיברים בגופו לא נרקבו סתם, הם עוד חיים בגופם של אחרים! מה יותר נשגב מזה?!
הוא לא הלך לשווא והאיברים בגופו לא נרקבו סתם, הם עוד חיים בגופם של אחרים!
איזה הנצחה מדהימה לזכר בנינו, הרבה יותר מאנדרטה או אתר כלשהו על שמו, הנצחה חיה ונושמת!
איך אפשר להתפס לאשליות שווא של ניסים העשויים לקרוא, הנאמרים לעיתים על ידי אנשי דת למיניהם, כאשר נקבע בפי המומחים כי גזע המוח מת!
כה חבל שמשפחות הולכות שולל ע"י "מחוללי נסים" אלה, במיוחד כאשר הנפטר משאיר צוואה, שבעיני קדושה, על ידי חתימה על כרטיס תורם "אדי".
ז'אק מירב אבא של גיא