אפרת כהן ז"ל

מותה של אפרת תפס אותנו בלי שום הכנה מוקדמת, עד עכשיו אנחנו מתקשים לעכל את זה. אפרת היתה גזברית בבית ספר בקרית מלאכי, ובמסגרת עבודתה היא עזרה להמון אנשים. עשרות אנשים באו לנחם אותנו במהלך השבעה. בכל פעם נדהמתי לגלות עוד מישהו שלא הכרתי שבא לספר עד כמה אפרת עזרה לו.

הבית ושלושת הילדים שלנו היו מרכז חייה של אפרת. תמיד בעדיפות ראשונה. היום אני מבין עד כמה הנוכחות שלה היתה חשובה ואני אפילו מודה שלא הייתי שם בשבילה מספיק. יכולתי לעזור יותר בעבודות הבית, לתמוך יותר ולסייע. לחיים יש דרך מוזרה ללמד אותנו להעריך את מה שיש לנו, בעיקר כשהוא נלקח בפתאומיות. ואפרת באמת נלקחה ממני בפתאומיות.

לפני שלושה שבועות בסביבות השעה שתיים בלילה היא התעוררה וטענה שהיא לא מרגישה את הלחי. הלכתי מיד להביא לה מים, המצב התדרדר במהירות והזעקנו אמבולנס. מסתבר שאפרת סבלה מהתפרצות של עורק בגזע המוח.

ההחלטה לתרום את האיברים נעשתה ביוזמתנו - ההורים, האחים ואני, כמעט ללא התלבטות. אף אחד לא פנה אלינו בבקשה לתרום את האברים של אפרת. לאפרת לא היה כרטיס אדי, אבל דיברנו על הנושא מספר פעמים וידעתי באותו רגע שזה מה שהיא היתה רוצה ושזאת הבחירה הנכונה למען אפרת. מי שהכיר את אפרת יודע כמה מקסימה, טובת לב ומלאת נתינה היא הייתה ואני משוכנע שזה מה שהיא הייתה רוצה שנעשה.

עם הצער והאבל הכבד על לכתה, אנחנו רק יכולים לשמוח שיכולנו לעזור בהצלת חיים ואם אפשר לקרוא לזה נחמה אז הנחמה שלנו היא שאיבריה מתפקדים אצל אנשים אחרים. אני לא מבין למה בישראל אין חוק המחייב תרומת אברים במקרים כאלה, יש לנו הזדמנות להציל חיים ולשפר את מציאות החיים של אלו הסובלים כבר זמן רב וממתינים להשתלה.

אני מקווה שבאמצעות המקרה של אפרת, נוכל להעלות את המודעות להצלת חיים באמצעות תרומת איברים. לכן אני אודה לכם אם תשתפו את הסיפור שלה.

בני כהן בעלה של אפרת כהן ז"ל, תושבת קרית מלאכי בת 38 במותה, נשואה לבני ואם לשלושה ילדים, נפטרה על רקע של דימום מוחי. בני משפחתה החליטו לתרום את אבריה. 

בתמונה בתה של אפרת עם מליכא ג'מעין

מליכא ג'מעין, תושבת חורה הסובלת במשך שנים מאי-ספיקת כליות סופנית, מתחילה בימים אלה חיים חדשים לאחר שכלייתה של אפרת כהן ז"ל הושתלה בגופה.