אסתר חיה סימנטוב

 "מסע של תקווה ונתינה: סיפורה המרגש של אסתר חיה סימנטוב"

אסתר חיה סימנטוב, תושבת ירושלים בת 53, היא סמל חי לכוחה המופלא של תרומת איברים. בראיון מעמיק ומרגש למרכז הלאומי להשתלות, היא פורשת את סיפור חייה המורכב, המלא באתגרים, אך גם בתקווה ובהכרת תודה עמוקה.

"למוות אין גיל," פותחת אסתר חיה את הראיון במשפט עוצמתי, "ולכן אני מאמינה שכל אחד צריך לחתום על כרטיס אדי, בכל גיל. זו ההחלטה הנכונה - במקום לקבור את האיברים, אפשר להציל חיים."

סיפורה של אסתר חיה מתחיל בילדות. " כשהייתי בת 7, עברתי ניתוח נדיר אשר באפשרותו לשנות את תפקודי הכבד. את ילדותי ביליתי בסה"כ בסדר, למדתי, טיילתי כאשר בין לבין היו ביקורות רופאים" היא נזכרת. "לאחר כמה שנים התחלתי להתנפח. הייתי בחורה צעירה, ופתאום אני נפוחה, לא יכולה ללכת, לא נושמת. זה היה מפחיד."

לאחר סדרה ארוכה של בדיקות, הגיעה הקביעה הרפואית: "אמרו לי שאין מנוס, רק השתלה. לפני 22 שנה זה היה יותר מפחיד, פחות אנשים עברו את זה."

בגיל 30, אסתר חיה עברה את השתלת הכבד הראשונה שלה. "זה היה ניתוח מאוד מורכב," היא משחזרת. "הייתי מורדמת ומונשמת בטיפול נמרץ. קרסו לי הריאות, הכליות ,קרסו לי המערכות. לאחר התאוששות,כאשר אני מאושפזת חודשיים,השתחררתי הביתה ותוך שבועיים ,התאשפזתי שוב עם דחיה קשה לחודשיים נוספים. השנה הראשונה היתה קשה מאוד. חזרתי הביתה.  השנה הראשונה הייתה מאוד קשה."

למרות הקשיים, אסתר חיה התאוששה והמשיכה בחייה. היא התחתנה וילדה בת. "יש לי ילדה אחת, ילדתי אותה אחרי ההשתלה",היא מספרת בגאווה. "משך ההריון היה ממש טוב. זו היתה תקופה שתפקודי הכבד היו טובים ביותר. ההריון עשה לי ממש טוב,"

זמן קצר לאחר מכן, אסתר חיה נאלצה להתמודד עם אתגר נוסף: היא התאלמנה, בעלה נפטר מדום לב. היא משתפת בכאב. היו לה שנים קשות של אבל.

לאחר מספר שנים "חליתי בסרטן השד. עברתי ניתוח אחד, ואז עוד אחד, ואז הקרנות."

במקביל, הכבד המושתל החל לקרוס. "התחלתי להרגיש חום וצמרמורות כל הזמן, בחילות. עשינו המון בדיקות. בסוף אמרו לי שאני חייבת השתלה שנייה. זה היה מפחיד מאוד. אין הרבה אנשים שעושים שתי השתלות כבד,מאוד חששתי לחיי". בעוד אני ממתינה להשתלת כבד חוזרת אני מתארגנת לבת מצוה של ביתי,מתנדנדת בין יאוש לתקוה,אם אספיק לחגוג בת מצוה לפני השתלה,או שמא אפספס את הבת מצוה של ביתי. התאריך המיועד לבת מצוה היה ביוני ובסופו של דבר,נכנסתי להשתלה בדצמבר.

לפני כשנה, אסתר חיה עברה את השתלת הכבד השנייה שלה. "זה היה יותר קשה, יותר דרמטי," היא מתארת. "הייתי בטיפול נמרץ עשרה ימים. אחרי שבוע שהשתחררתי, חזרתי כי תפקודי הכבד לא הסתדרו. התחלתי להקיא ללא הפסקה. בסוף התברר שנפגעה לי הקיבה בזמן ההשתלה."

תקופת ההחלמה הייתה מאתגרת במיוחד. "לא יכולתי לאכול. הכניסו לי זונדה שעוקפת את הקיבה כדי לקבל הזנה. זה נמשך חודשיים. ירדתי עשרה קילו בתקופה הזאת."

למרות כל הקשיים, אסתר חיה מלאה בהכרת תודה. "פגשתי את משפחות התורמים," היא מספרת בהתרגשות. "הם היו אנשים מדהימים. אין אצילות נפש כזאת. כאב לי הלב כשראיתי אותם, אבל גם הרגשתי כל כך אסירת תודה."

היום, אסתר חיה ממשיכה להתמודד עם אתגרים יומיומיים. "אני אוכלת טוב יותר,רק מעט. אבל העיקר שהכבד עובד, והוא עובד טוב."

המסר שלה ברור וחד: "אני קוראת לכולם לחתום על כרטיס אדי. אם יש מצב שזהו, שזה או לקבור איתך את האיברים או להציל חיים - אני בעד לתרום. גם כשאני מגיעה ממקום דתי, אני מאמינה שזה הדבר הנכון לעשות."

סיפורה של אסתר חיה הוא עדות מרגשת לכוחה של תרומת איברים. הוא ממחיש כיצד החלטה אחת יכולה להעניק חיים חדשים לאדם אחר, ומדגיש את חשיבותה של המודעות לתרומת איברים בחברה הישראלית. דרך הקשיים והאתגרים, היא מהווה מקור השראה לכולנו, ומזכירה לנו את הכוח העצום שיש בנתינה ובאהבת האדם.