חזרה
וכשפגשתי את המושתל חיבקתי אותו בשמחה, מאושרת מכך שהוא ממשיך את החיים עבור אילן בני שנהרג בתאונה בגיל 15.5 - מספרת אימו אידה
אילן בודניה ז''ל, נער מדהים ביופיו ובטוב לבו, אהוב על כל מי שהכיר אותו...נהרג בתאונת דרכים. במותו הציל חמישה אנשים על ידי תרומת האיברים אשר ביקשתי אני בכדי להמשיך את חייו. כי נער בריא היה, נער מקסים, שכל כך היטיב לעזור לאחיו מוריס, אשר גם הוא עבר תאונה, תאונת עבודה, שלוש שנים לפני כן.
מוריס, אחיו הבכור והיחיד, שב הביתה לאחר שנתיים וחצי בבתי חולים כשהוא במצב קשה. אילן כל כך שמח על הגעתו, טיפל ועזר במסירות הנוגעת ללב ובטוב לבו האופייני. רק חצי שנה הספיק לעזור לאחיו, מערב פסח, 18 באפריל 2000 ועד למוצאי ראש השנה, 1 באוקטובר 2000.
ואחר כך – אילן המשיך לעזור לזולת; מתוך עזרתם של אחרים לאחיו מוריס, נבטה בי הנכונות לתרום, עד להחלטה המכרעת שנפלה באותו הרגע. איבריו נתרמו לחמישה אנשים, מתוכם שני צעירים אשר הוחזר להם מאור עיניהם באמצעות שתי קרניות עיניו. אחד מהם הכרתי אני, לשמחתי הרבה, וכשפגשתי אותו חיבקתי אותו בשמחה, מאושרת מכך שהוא ממשיך את החיים עבור אילן בצורה המתאפשרת במציאות הקיימת. הכרתי גם את המושתל הנוסף, אשר קיבל את הכליה והלבלב של אילן. אנשים מקסימים אלו הפכו לקרובים חדשים והם ההמשך לחיים. הם יקרים לי מאוד ואני שמחה שאילן ילדי ממשיך לעזור לזולת, כפי שעשה תמיד.
אני מודה לחיים, לאפשרות להמשיך לתת ולהעניק.
אנשים נולדים, גדלים, מתבגרים.
תאונות קורות ואותם לוקחות.
החיים נמשכים בצורות שונות
ולחפש דרכים להמשך חייבים.
ההמשך הנכון הוא לתת ולתרום,
לעזר להיות – זה ההמשך היאות.
להציל נשמות שלתמיכה הן זקוקות
ולהישאר כאן, לא לתת לעקור.
זוהי זכות גדולה, כפליים ברכה
לאותה נשמה, שהצילה, עזרה,
נשארה כאן ולא עזבה.
בעיניי זו נחמה גם לנפש כאובה,
לזיכרון, לגעגועים,
זה ההמשך לחיים, אשר לנו
מאוד יקרים...
בודניה אידה. 2.06.2012