חזרה
הניתוח הצליח, והכלייה החלה לתפקד. כולם היו אופטימיים מאוד, כולל הרופאים. אולם לאחר קצת יותר משבועיים, מצבו הדרדר שוב. בזמן זה, אמר אדי להוריו שאם הוא יצא בריא מבית החולים הוא יקים אגודה שאנשים לא יעברו את כל מדורי הגיהנום שעבר הוא.
לאחר חודשיים, גופו לא עמד בסיבוכי המחלה והוא נפטר. הדבר הראשון שאמרה דבורה לבעלה היה שאדי הותיר להם צוואה, צוואה להקים אגודה על שמו שתפעל לקידום המודעות לתרומת איברים בישראל. באוקטובר 1978 הוקמה האגודה, והחלו להחתים את הציבור על כרטיס תורם.
חוגי הבית נמשכו, ובמהלך הזמן הצטרפו מתנדבים רבים שעזרו להפיץ את הנושא. נערים ונערות אף התנדבו מטעם מחוייבות אישית בבית הספר לתרום מזמנם לאגודת אדי. הפעילות גדלה, והאגודה הגיעה ל-200 אלף מתנדבים. משנת 1989 מתפעל המרכז הלאומי להשתלות- משרד הבריאות - את מאגר החותמים על כרטיס אדי.
במילותיה של דבורה "הייתה עבודה קשה ואני נורא שמחה שעשיתי את זה כי יש לי הרגשה כזו שאני יודעת שמאות אנשים מסתובבים היום בחיים, מפני שקיבלו איברים... ואני מודה לכם ומקווה שמי שישמע אולי ירצה גם להמשיך לתרום אם הוא עדיין לא שמע, כי זה הרגשה טובה מאוד לתת חיים לבן אדם"