חזרה
כל פסיקה רבנית המתירה תרומת איברים (ואף רואה בה מצווה), מציבה סייג אחד: תרומת איברים מותרת רק אם היא נעשית לפי חוקי ההלכה. במרכז הסוגיה ההלכתית עומדת קביעת מותו של האדם – זו חייבת להיות על פי חוקי ההלכה.
לאורך ההיסטוריה היוותה הגדרת מותו של האדם סוגיה רפואית פילוסופית ואתית בקרב תרבויות ודתות שונות. במחצית השנייה של המאה ה-20, בעקבות התפתחות הידע הטכנולוגי והמדעי, הושגה בקרב הרופאים, הפילוסופים והמשפטנים בעולם התכנסות רחבה סביב הגדרה אחידה: מוות של אדם יוגדר כאשר הנו מוות מוחי-נשימתי, דהיינו מצב שבו יש הוכחה להפסקת פעילות המוח כולו, ובכלל זה גם נשימה עצמונית, באופן בלתי הפיך, למרות פעילות תקינה של הלב ומחזור הדם.
גם בהלכה היהודית התקיים לאורך השנים פולמוס לגבי קביעת מותו של אדם, וניתן לקבוע כי הסכמה הושגה לגבי מספר תנאים מוקדמים הכרחיים לקביעת מוות:
א. האדם אינו מזיז איבריו.
ב. האדם הוא מחוסר הכרה.
ג. האיבר שהיעדר פעילותו מגדירה את רגע המוות, פסק לפעול לחלוטין ובאופן בלתי הפיך.
המחלוקת שנשארה עד היום היא מהו אותו איבר או תפקוד שהיעדרם המוחלט הוא הקובע את רגע המוות מבחינת ההלכה. בין הרבנים בימינו התקיימה מחלוקת במה מדובר:
א. הפסקת פעילות הנשימה ופעילות הלב.
ב. הרס המוח כולו (גם אם עדיין קיימת פעילות לבבית).
ג. היעדר מוחלט של נשימה עצמונית באופן בלתי הפיך, גם אם יש עדיין פעימות לב. המוח בהגדרה זו חשוב רק בעובדה שבו (היינו בגזע המוח) מצוי מרכז הנשימה, והפסקת פעילותו המוחלטת והבלתי הפיכה מעידה על הפסקה מוחלטת ובלתי הפיכה של הנשימה העצמונית.
כאמור, קיימת מחלוקת בין גדולי הרבנים בדורנו איזו משלוש האופציות העיקריות הללו היא הקובעת את רגע מותו של האדם מבחינת ההלכה. אותן קבוצות הלכתיות התולות את רגע המוות ההלכתי בהפסקת פעילות הלב לא יכולות להיות שותפות בתרומות איברים, שכן נטילתם בטרם הפסקת פעילות הלב היא בעצם נטילת חיים.
הרבנות קובעת – מוות מוחי הוא מוות הלכתי
בשנת 1985 נתבקשה הרבנות הראשית לישראל להכריע בסוגיה. לצורך כך מינתה הרבנות ועדה המורכבת מרבנים ומיועצים רבנים-רופאים. מסקנותיה התקבלו פה אחד על ידי מועצת הרבנות הראשית, והן קובעות שאדם שמתקיימים בו כל התנאים המדעיים האובייקטיביים הכלולים בקביעת מות המוח כולו, כולל ובעיקר גזע המוח, והיעדר בלתי הפיך של הנשימה - הוא אכן מת לכל דבר ועניין.
אולם פסק ההלכה אינו מסתפק בכך אלא מדגיש כי קביעת המוות, על בסיס הגדרה זו, תיעשה בצורה מסוימת, אותה הוא מפרט, ורק אז תרומת האיברים מותרת.
כיצד נקבע מוות מוחי על פי ההלכה?
למשרד הבריאות נוהל מדוקדק של קביעת מוות מוחי המפורט בחוזר מנכ"ל והוא כולל חובת בדיקה מדוקדקת של שני רופאים מומחים בעת קביעת המוות. אולם הרבנות הראשית לישראל לא הסתפקה, כאמור, בנוהל זה, ודרשה תנאים נוספים. כך במשך שנים, למרות שכבר התקבל פסק הלכה לגבי מוות מוחי כמוות הלכתי ברמה העקרונית, המשיכו לשרור חילוקי דעות בין הקהיליה הרבנית לרפואית על הדרך המעשית לקביעת מוות מוחי.
בעקבות המחלוקות הוקמה ועדת היגוי מצומצמת אשר ניסחה רשימת כללים לקביעת מוות מוחי המקובלים על שתי הקהיליות ויוצרים קונצנזוס חברתי רחב ככל האפשר.
הכללים האלה עוגנו בסיכומו של דבר בחוק ביוזמתו של ח"כ עתניאל שנלר. חוק מוות מוחי נשימתי התשס"ח – 2008 המנסח את כל הדרישות לקביעת מוות מוחי אשר מקובלות הן על רופאים והן על אותם רבנים המקבלים עקרונית את מות המוח כמות האדם. החוק מיישב את כל הסוגיות – המדעית-רפואית, הציבורית וההלכתית.
הנחיות החוק כוללות:
• תוספת מבחן אובייקטיבי: תוספת של מבחן מכשירני אובייקטיבי למבחנים הקליניים של חוזר מנכ"ל. מבחן זה אמור להתבצע בכל מקרה, לא רק במקרים שבדיקה קלינית מלאה היא בלתי אפשרית (אגב, דרישה זו קיימת גם במספר מדינות בעולם).
• הסמכה מיוחדת לרופאים: רופאים יידרשו לקבל הסמכה מיוחדת לקביעת מוות מוחי-נשימתי. כדי לקבל את ההסמכה הם יצטרכו לעבור הכשרה מיוחדת בקורס שתכניו ייקבעו על ידי משרד הבריאות, ההסתדרות הרפואית והרבנות הראשית.
• בקרה של ועדת מעקב: הליך קביעת מוות מוחי בישראל יהיה נתון למעקב של ועדת מעקב עליונה מיוחדת המורכבת מרופאים, מרבנים ומאנשי ציבור שתבדוק כל מקרה ותוודא את תקינותו.
• אחידות בכל המדינה: הליך קביעת מוות מוחי יהיה אחיד לכל בתי החולים בישראל ויתבצע בכל חולה שנבדקת בו אפשרות של מוות מוחי.
ההלכה מאשרת את החוק
בחודש ספטמבר 2009 אישרה הרבנות הראשית, בראשות הראשון לציון הרב שלמה עמאר והרב הראשי לישראל הרב יונה מצגר כי חוק מוות מוחי נשימתי תואם את ההלכה. ומכאן שניתן עכשיו ללא סייג ליישם את פסיקת הרבנות משנת 1986, המתירה לתרום איברים בתנאי שהמוות נקבע על פי ההלכה.
ניתן לסכם ולומר כי קביעת מוות מוחי נשימתי נעשית היום בהליך קפדני על פי נוהלי משרד הבריאות – חוזר מנכ"ל - על ידי שני רופאים מומחים שעברו הכשרה מיוחדת, ולאחר ביצוע בדיקה מכשירנית שהראתה היעדר פעילות מוחית, וזאת על פי חוק מוות מוחי נשימתי, ובתיאום מלא עם דרישות הרבנות הראשית לישראל וההלכה.
בנוסף, ניתן בכרטיס התורם ניתן להתנות את התרומה באישורו של איש דת על פי בקשת המשפחה. הניסוח הנוכחי של כרטיס התורם מעורר קשיים הלכתיים מסוימים, ובימים אלו מתקיים דיון לעדכון ולתיקון כרטיס התורם כך שיענה על דרישות ההלכה מבחינת הניסוח.
כתיבה ועריכה: הרב פרופ' אברהם שטיינברג.